הכל חדש ונוצץ

אני מנסה לסדר כאן את מגירות חיי ואני רק מתבלבלת. בבלוג הקודם ספרתי רק על אחותי וזה באמת סידר לי קצת את המוח. בבלוג הזה אני מספרת על כולם וזה רק מבלגן.

אז ככה. עם אחותי יש לי יחסים תנודתיים. בהתחלה היא היתה תינוקת בלתי מזיקה, אח"כ היא נעשתה ילדה מעצבנת שנתמכת ע"י אמא שלה בכל מעשיה, אח"כ נעשינו חברות טובות ועכשיו אתם יודעים איך זה.

עם אמא היחסים תמיד היו דפוקים ברמה זו או אחרת.

את היחסים עם אבא אני צריכה עוד לפענח. הייתי ילדה של אבא ואיבדתי אותו.

הסיפור הבא מגיע דווקא מהתקופה שאני ואחותי היינו חברות....

כשהשתחררתי מצהל הצבתי לי 3 מטרות די צנועות הייתי אומרת. לקנות מערכת סטריאו, לעשות רשיון נהיגה ולנסוע לחו"ל. את 2 הראשונות השגתי די בקלות אבל השלישית היתה בלתי מושגת לחלוטין. מובן שהייתי זקוקה לעזרה כספית מההורים כדי להגשים את זה ולהם לא היה כסף. כאילו. כולם מסביבי נסעו לחו"ל. כ"א הזמין לערב שיקופיות ואני הייתי אוכלת את הלב. גמני רוצה... מתי גם אני אסע?... מתי אוכל לשעמם את כולם עם חוויותי מחו"ל?....חברה שעבדה אתי הציעה לי: בואי נסע יחד לטיול מאורגן לאירופה מטעם העבודה. היתה כבר תוכנית. בסוף היא נסעה לבד. לאמא לא היה כסף כדי לממן לי טיול.

ויהי היום, אחותי הכירה את זה שעתיד היה להיות בעלה הראשון. אחרי תקופת הכרות קצרה הם החליטו לנסוע יחד לחול. בעצם לא ביחד. בהתחלה היא תסע עם חברה ואח"כ תפגש איתו. היא התחילה לארוז חפצים ואני מצד אחד פרגנתי מצד אחד קנאתי. הרי אני רציתי לנסוע לחו"ל ולא היה להורים כסף. בשביל אחותי יש להם? היא אחותי הקטנה. למה היא נוסעת ואני לא? אני ככ רציתי לנסוע...

היא ארזה חפצים ואני רגשותי מעורבים. דפנה, אומרת אמא, אולי תתני לה את החצאית הזאת שלך? לא רוצה. קנאית אחת. בסוף נתתי. בסוף היא לא היתה צריכה אותה.

היא נסעה. היא היתה בסנטוריני עם חברה, אח"כ הפליגה לאיטליה שם נפגשה עם החבר. את המשך המסלול אני לא זוכרת וזה גם לא מעניין.

היא יצאה באוניה וחזרה במטוס. נראה לי שזה משהו יקר להפליא. אני חיכיתי לה בנתבג כשהיא חזרה, לקבל את פניה. הסתכלתי על לוח הטיסות המגיעות. האורות נדלקו בסמוך לטיסה שלה... כמה רציתי להיות בטיסה הזאת....

מה אני למדה מהסיפור הזה? ששום דבר בעצם לא השתנה חוץ מהיחס שלי לתופעה הזאת.

השאלה רק מה גרם לשינוי ביחס

(קישור לפוסט הזה)