ההחלטה להתנתק ממשפחתי אינה חדשה.
אני זוכרת שכבר לפני 10 שנים אחרי אותה אפיזודה של פיטורים החלטתי שאני לא רוצה לראות אותה יותר. איך קרה שאחרי 10 שנים אני מוצאת את עצמי מסובכת עם עוד ועוד גורמים במשפחה? אין לי מושג.
שמחות משפחתיות. חשבתי שזו הבעיה. לא חשוב מה קרה השמחה התקיימה. לא חשוב מה קרה, היינו נפגשים. עם כל הכעס והעצב והתככים באה שמחה והיא דחקה הכל. אלא שכל הג'יפה היתה יוצאת בשמחה המשפחתית הזאת ולא אחת חזרתי הביתה מבואסת והבטחתי לכל העולם שאני לא באה יותר. אבל באתי שוב ושוב, למה אין לי משהו יותר טוב לעשות בשבת אלא לבוא לאמא לצולנט או אין לנו משהו יותר טוב לעשות בחג והילדים אוהבים להפגש ובכלל אמא תכעס שאני לא באה ונהיה ברוגז ואח"כ היא תגיד שאני משביתה שמחות ומחרחרת מריבות. באתי ובאתי ובאתי עד שיום אחד החלטתי די!!!! נעשה זאת לאט ובהדרגה.
תחילה נבטל את ארוחות הבוקר האלה
אחכ את הצולנטים האלה.
אחכ חגים לא חשובים.
אחכ ימי הולדת
ובסוף החגים החשובים פסח וראש השנה.
לפורים לא הגעתי
אחכ היו לנו הרבה מפגשים
לשבועות לא הגעתי
אחכ שוב היו לנו מפגשים
אבל ליום הולדתי לפני שנה לא הזמנתי אותם.
מישהי ראתה בכך הכרזת מלחמה
השיבה לי מלחמה שערה
ובכך השגתי את מה שרציתי ככ הרבה שנים
אין שמחות משפחתיות
ואם יש אני לא משתתפת בהן.
כל כך פשוט.....
אין ארוחות בוקר
אין צולנטים
אין חגים
אין ימי הולדת
אין פסח וראש השנה
אין כלום
מישהו מוכן לעזור לי למלא את הריק הזה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@