חורף שבעים ושלוש
ביצוע: להקת חיל חינוך
מילים: שמואל הספרי
לחן: אורי וידיסלבסקי
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.
כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש
הבטחתם יונה...
זהו אחד השירים היפים שאני מכירה
נכתב בעקבות המלחמה הנוראה ההיא.
במלחמת יום כיפור הייתי כבר מילואמניקית. כשאני משוטטת בבלוגיה ורואה שחלק גדול היו ילדים בעת המלחמה ההיא וחלק עוד יותר גדול רק שמע עליה אני מבינה כמה אני גדולה.
6 באוקטובר 73 הייתי בבית הורי. חיילת שאך השתחררה מצהל.
כבר בבוקרו של יום עבר מטוס סילון עם רעש מוזר שפילח את הדממה של יום כיפור.
כשהלכנו לבית הכנסת סיפרו לנו שגייסו אנשים בצו 8 באמצע התפילה.
הלכנו לראות את נופו של מפרץ חיפה מראש ההר וראינו תנועה ערה של כלי רכב בעיקר צבאיים
אמרתי: אמא מלחמה!!!
היא אמרה לא
אמרתי עוד מעט תהיה אזעקה
היא אמרה לא
ב-2 אחהצ נשמעה אזעקה עולה ויורדת
היא החלה לבכות
פתחתי את הרדיו. אמא אמרה אסור לפתוח רדיו ביום כיפור.
אמרתי: אסור שתהיה מלחמה ביום כיפור ובכל זאת יש.
הקרבות פרצו ואני בבית. זה שיגע אותי. 20 חודש שרתתי בצהל ולא עשיתי שם שום דבר שאפשר להתגאות בו. שרתתי בחטיבה 7. עכשיו כולם במלחמה ואני בבית?
כעבור 5 ימים הגיעה הבשורה המיוחלת. אני מגויסת!!!
הוצבתי במרכזיה של פיקוד צפון. העברתי לחיילים שיחות הביתה. חיילי חטיבה 7 זכו ממני לפריווילגיה מיוחדת. מידי פעם שמעתי על מישהו שנהרג או נפגע, בשוך הקרבות בעודי עדיין מגוייסת נסעתי לבקר את החבר'ה. עיניהם היו קרועות לרווחה, החיוכים הדביליים שלהם מהסדיר נמחקו. הם סיפרו לי על הלחימה ועל ההרוגים. ידעתי שכמה חברים מוכרים ואהובים לא אראה עוד לעולם....
לא הייתי מופתעת ממהלך המלחמה ומתוצאותיה. בעודי חיילת סדירה בחטיבה 7 נהגתי לומר אם תהיה מלחמה אני לא יודעת מה יהיה. המפקדים עסוקים באהבה עצמית וכל מה שמענין אותם זה זיונים והשפלות. היה להם אגו מנופח מדי בעקבות מלחמת ששת הימים.
היום 33 שנה אחרי המלחמה הנוראית ההיא דומה שלא למדו כלום. עדיין שאננות, עדיין התלהמות... עדיין התנהלות כושלת. ובכ"ז יש הבדלים בין המלחמה ההיא למלחמה האחרונה:
ביום כיפור תפסו אותנו עם המכנסיים למטה
המלחמה האחרונה היתה ביצוע כושל של תכנית מגירה מוכנה מראש ומחכה להזדמנות.
ביום כיפור הצלחנו להתגבר על המתקפה המאסיבית של האויב.
עכשיו לא הצלחנו כלום.
ביום כיפור נהרגו כ-2000 חיילים ונפצעו כ-7000 אך אף אזרח לא נפגע.
במלחמה האחרונה אמנם לא היו הרבה הרוגים אך היו אבידות בקרב האזרחים וזוהי חציית קו אדום. שלא נדבר על הפחד הנורא בו שהינו. צהל אמור להגן על אזרחים ולא להיפך.
התחושה אז היתה שצהל אמנם ספג אבידות אך מגן עלינו ועדיין חזק
היום התחושה היא שדמינו הפקר. כך לפחות אני הרגשתי כשרצתי למקלט ושמעתי את הבומים.
33 שנה והשיר הזה עדיין אקטואלי
עד מתי?....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@