הכל חדש ונוצץ

היא כתבה על יום שישי

אצלי כל יום זה יום שישי.

אצלי 365 יום בשנה זה יום שישי

כמעט.

אני לא עובדת הרבה שנים. מאז שחזרתי מארהב.

וטוב לי כך

בבוקר אני קמה, שותה קפה, הילדים הולכים כל אחד לדרכו, אני קוראת את העיתון שמגיע לי כל בוקר עד הבית, הבלאגן חוגג. אין לי בנזוג שיגיד לי "למה לא סידרת פה?", אחכ רושמת משהו ביומני היקר, ואחרי שסיימתי אני מתלבשת ועושה קצת סדר בבלגן. רק קצת סדר, אני לא יכולה לסבול שמסודר מידי.

הילדים חוזרים הביתה, לרוב אין אוכל, בשביל מה להכין? אין מסעדות? או משלוחים? לרוב מזמינים משלוח, במקרה גרוע יותר אני מכינה משו מהיר ובמקרה טוב יותר אני מחממת משו שהואלתי בטובי להכין זה מכבר. אין בנזוג שאומר "למה אין אוכל בבית?"

פעם בשבוע יש לי עוזרת...

מידי פעם אנחנו יוצאים לטיול או לחופשה.

לילדים לא חסר דבר, סלולרארים מתקדמים, מחשבים, טלוויזיות LCD , הוט דיגיטלי, סוני פלייסטיישן

השמש זורחת, מביתי נשקף נוף יפה...

מישו באמת חשב שאני יושבת כל היום ובוכה?