הכל חדש ונוצץ

שאלתי אותה אם יש לה אוהל (זה היה מזמן, כאשר הם תכננו את מסע השורשים)

היא ענתה לי בסיפור ארוך שכמעט שכחתי מה אני רוצה.

היא סיפרה שהיא נוסעת לטבריה והיא צריכה את האוהל ורק כאשר היא תחזור היא תוכל לתת לי אותו. האוהל כרגע בכלל לא נמצא אצלה אלא אצל בעלה לשעבר והיא בכלל לא רוצה לישון באוהל אלא מעדיפה בית מלון. היא עושה את זה בשביל הילדים בשביל החוויה. אבל לפני שהיא נותנת היא צריכה לשאול את בעלה אם הוא מסכים לתת לי כי יו נואו אני עלולה לקלקל אותו ואז הוא יכעס עליה. 'תתקשרי מחר' אמרה.

התקשרתי למחרת. היא סיפרה לי שהיא הסתכסכה עם בעלה (לשעבר) והיא בכלל לא נוסעת לטבריה. היא פירטה לי את כל תלאותיה ומריבותיה עם בעלה וקיטרה על הבתזוג שלו שמתנהגת לא יפה עם ילדיה כאשר הם נמצאים אצלו. ושמאז שיש לו בתזוג היא כבר לא קיימת ומשפחתו חוגגת בלעדיה. הקשבתי הקשבתי הקשבתי, אפילו נידבתי כמה עיצות כהרגלי ושכחתי מהאוהל. 

בתום השיחה נזכרתי שהתקשרתי בשביל האוהל ולא כדי לשמוע את צרותיה. הבנתי שאם אני רוצה אוהל יהיה לי אוהל רק אם אקנה אוהל. הלכתי וקניתי אבל המשכתי את המשחק שלה.

התקשרתי למחרת שוב לשאול על האוהל. היתה איזו המולה סביבה ושאלתי: 'איפה את?' היא ענתה 'בכנרת' והתחילה לספר באיזה מקום כיפי היא נמצאת ושהיא נסעה עם חברתה ,זאת מקלאבוטל, והיא עושה שם חיים והשמש נעימה ומלטפת אבל היא היתה מעדיפה להיות עכשיו תחת השמש של הרוקיס הקנאדיים. שאלתי מה עם האוהל. היא שלחה אותי לשאול את ה-X ואמרה בציניות שאין לי שום בעיה לדבר איתו. נכון. באמת אין לי שום בעיה לדבר איתו והיא לא אוהבת את זה.

התקשרתי אליו. הוא אמר שהוא יבדוק ושאתקשר מאוחר יותר

התקשרתי מאוחר יותר. ענתה לי בת זוגו. אמרה שהוא בנסיעה. ואם אני רוצה משהו שאדבר איתה.

היא התקשרה אלי לשאול מה הוא אמר. ספרתי לה שהוא עדיין לא אמר כלום ורק היתה לי חוויה מרנינה לדבר עם בת זוגו. 'איך היא נשמעת?' שאלה 'פוסטמה' עניתי ולגלגתי עליה אך בלבי אמרתי 'הו, אלוהים, כמה טוב שהיא קיימת'

שוב התקשרתי אליו. הוא אמר שהיה לו אוהל אך הוא לא מוצא אותו. אם הוא לא טועה האוהל נמצא אצלה כבר מזמן.....

לא יותר פשוט לענות: "אין לי אוהל?"