הכל חדש ונוצץ

היא נראתה כמו בובת חרסינה, או סתם בובה. פנים עגולים, עיניים כחולות גדולות, אף קטן. ממש בובה. גם היה לה שכל של בובה בכל הנוגע ללימודים. ביחס לחיים זו כבר אופרה אחרת.

היא היתה החברה הראשונה שהיתה לי. מגיל 5 . תמיד היתה שקטה ובשקט בשקט רקמה לעצמה חיים שקטים ושלווים. היא הלכה לפי התלם. התחתנה בגיל 20 עם איש שאהב אותה כפי שלא אהב איש מעולם, היא ילדה לו 2 בנים, הוא מצא לו עבודה, היא מצאה לה עבודה...הכל בשקט ברוגע ובצניעות...קנו לעצמם בית צנוע, עברו לבית יותר גדול, יש להם מנוי בקאונטרי, מכונית קטנה...הבנים גדלו והתחתנו...לאחד מהם נולדו תאומים...כן, היא כבר סבתא...הסבתא הראשונה מהמחזור ועדיין נראית כמו בובת חרסינה...

אמא אומרת לי יום אחד: אני לא מבינה היא כזאת מטומטמת והיא הצליחה ואת כזאת מוכשרת ונכשלת.

מעל דפים אלה אענה לה.

לא אמא, אני לא נכשלתי. אני הצלחתי לפי אמות המידה שלי. לא שלך. אני מי שאני והיא מי שהיא ואת מי שאת. אני למדתי ויש לי תואר אקדמי. אני עבדתי במכון וייצמן , אני עבדתי בבצפר לרפואה באמריקה ששייך למשרד ההגנה. יש מאמרים מדעיים על שמי. אני שרדתי אותך. מתוך התופת שבה חייתי איתך קמתי ויצאתי. לא התחשבנתי איתך. בניתי לי חיים כפי שאני רציתי. לא כפי שאת רצית. התחתנתי לא בגיל 18 כפי שאת רצית. אלא קצת יותר מאוחר. נהניתי קצת מהחיים כיחידה לפני שנכנסתי למשפחה אחרת עם קקי וחיתולים. ראיתי חיים. ראיתי עולם. ואולי הייתי עושה הכל יותר טוב אם לא היית לוחצת עלי. נכון, אמא, לא נשארתי נשואה כל חיי לאיש שאני לא אוהבת רק כדי להראות לעולם שאני נשואה. לקחתי את הסיכון. עזבתי איש שלא אהבתי כדי למצוא אהבה. עדיין לא מצאתי. אז מה. לא הלכתי בתלם שלך אמא. הלכתי בתלם שלי. ואת? מה איתך? האם את הלכת בתלם שלך?