הכל חדש ונוצץ

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות

היום 4.11 שבת כמו לפני 11 שנה.

כל 11 שנה התאריך העברי הלועזי והיום בשבוע מתלכדים מחדש (עם סטיית תקן)

הערב תתקיים עצרת. בדיוק מצמרר כמו אז. מוצאי שבת.

אני זוכרת את היום ההוא. את העצרת ההיא. ימנית שכמותי, התנגדתי בתוקף להסכמי אוסלו ולתהליך השלום. עוד יותר הרגיזה אותי החגיגה הגדולה, השמחה האופוריה.  רגע,רגע, רגע. לא כולם תומכים בתהליך השלום הזה בלשון המעטה. היו גם פיגועים, קורבנות שלום, שנאה תהומית.

העצרת הזאת הרגיזה אותי. לראות את 'מרץ' צוהל בשבילי זה סוף העולם...תפסו תחת. היא שודרה בטלוויזיה ואני on and off צופה לא צופה.

ולפתע הבנתי שקרה משהו.

ראש הממשלה נפגע...הוא על שולחן הניתוחים...ראש הממשלה פצוע...מצבו לא ברור...מצבו לא ידוע....אומרים שהוא נפגע אנושות...

בשלב זה כבר ידעתי שהוא איננו איתנו יותר. זכרתי את הדיווחים על אנואר סאדאת, על באשיר ג'ומאייל, זמן לא רב לקח עד שהערפל התפזר והודיעו שהם מתים.

כך גם היה עם רבין.

לא, לא יכול להיות, אמרתי לעצמי, רצחו את רבין, רבין איננו...

רבין מפקד חטיבת הראל בפלמח

רבין של מלחמת ששת הימים

רבין של מבצע אנטבה

הוא איננו הוא נרצח..

אני לא מאמינה  אני לא מאמינה

לא כך מתנגדים למדיניות שלו...

הימים הבאים היו ימים שחורים. קשה לתאר את השחור ההוא. שחור אינסופי. המנגינה ההיא בערוץ 2 דיווחים מהשטח, מביתו, הארון שברחבת הכנסת, מנהיגי העולם מדברים, מספרים איזה איש הוא היה לא שזה מעניין במיוחד, אחכ הלוויה, נכדתו נועה, ילדי הנרות, עצרת זיכרון בככר מלכי ישראל שקיבלה את שמו. והרוצח המתועב הזה שכל הזמן מחייך כשכולנו בוכים, שלום חבר...

עבדתי אז במפקד אוכלוסין...שהיה אמור להיות נכון ל-5.11.95 האזרח ההוא כבר לא יפקד....

הרבה שנים חלפו מאז...העולם המשיך להסתובב, כולנו פנינו לדרכינו. העצב נשכח אט אט, אפילו בני משפחתו תפסו מרחק. רק מידי שנה אנחנו נזכרים...מידי שנה עושים כאן פסטיבל. יום השנה העברי לרצח רבין  שאפאחד לא יודע אותו, יום השנה הלועזי, סופשבוע רבין... הרוצח מתיחד עם אשתו ההזויה בכלא להקים לעצמו נצר...

לאט לאט התפכחנו, התעוררנו מהכאב ואז מה ראינו או יותר נכון מה אני ראיתי? שהוא בעצם הביא את זה על עצמו. הוא לא שמע את העם, הוא לא התייחס למתנגדיו ברצינות. הוא טבע טבע לשון כמו קורבנות השלום, אנחנו רוצים שלום. אנחנו לא רוצים קורבנות. מה זה קורבנות שלום? הוא היה נוהג לעשות תנועות ביטול כלפי מתנגדיו וזה רק הגדיל את המדורה. הוא השתתף בעצרות ומפגשים. הוא ראה את ההמון הזועם.

אני הייתי בעצרת אחת כזאת. הוא הוזמן לברך את הישוב שלי לרגל הפיכתו לעיר. היו הרבה נואמים והקהל הגיב בשממונו. כשרבין עלה לבמה לברך התחילו צעקות איומות מהקהל. קהל אגרסיבי מתלהם. לא נתנו לו לומר מילה. הוא נשא ברכה מקוטעת ומבישה. התביישתי בשבילו התביישתי בשביל הקהל. הוא עמד חשוף על הבמה אמרתי: עוד ירצחו אותו. עד עכשיו לא רצחו כאן ראש ממשלה אבל תמיד יש פעם ראשונה. הוא בא ללא מאבטחים וללא שכפץ. הסוף ידוע

אמרו אז שהכתובת היתה על הקיר

והיום....מצעד הגאווה. האם אתם רואים את הכתובת על הקיר???

תהיו חכמים, לא צודקים. אל תצעדו בירושלים. מינעו שפיכות דמים.