לפני שהמטפלת עשתה מצווה ואמרה לאמי לא ליצור אתי שום קשר היתה לנו שיחה טעונה. כל הזמן היו לנו שיחות טעונות כך שזה לא חדש.
היא חזרה אז מסלובקיה וכאילו לא קרה כלום היא התקשרה לבשר לי.
הייתי אז אחרי הנסיון הכושל שלי להוציא צו הגנה והייתי נורא מרוגזת.
את כל הזעם הוצאתי עליה. לא שלא הגיע לה.
דברתי איתה על הכל. 1000 פעם כבר דברתי איתה על הכל ותמיד נדמה לי שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת זאת.
אחד הדברים שדברנו עליהם הוא השקרים וההסתרות.
מה אני מסתירה ממך? היא מתממת לי את הרי יודעת הכל.
כן אני יודעת הכל אחרי שגיליתי את זה. לא אחרי שסיפרו לי. לי סיפרו דברים לגמרי אחרים.
את שקרנית. את ממציאה היא אומרת לי. אני סיפרתי לך הכל. מה הסתרתי ממך?
את הבית הלבן
את הדירה שקניתם לה
את העסק שבניתם לה
ומי יודע מה עוד אתם מסתירים ממני. כל פעם אני מגלה דברים חדשים.
מה היא עונה לי?
את הבית הלבן היא החזירה לי
אני לא קניתי לה דירה וחוץ מזה את קיבלת את אותו סכום
את העסק לא הסתרנו ממך. איך אפשר להסתיר עסק? אם בעלה ידע גם את ידעת את הרי חברה איתו לא? ובכלל זה עלה רק 1400 שח
כל תשובה כזאת גררה ויכוח אינסופי.
ומה בקשר למלחמה? ולצווים? ולשיעורים הפרטיים? ולפיטורים?
בכל דבר את נמצאת בכל דבר את מעורבת, כל דבר את יכולת לעצור אם רק היית אומרת לה מילה קטנה. אבל מותר לה הכל וככה אנחנו נראים. את אשמה כאן. את אישה מבוגרת ואת מכוונת את הדברים. כך היו מילותי האחרונות אליה.
ועכשיו שקט....שרק ישאר כך...
אני יודעת שהיא לא אוהבת את השקט הזה.
אני יודעת שהיא היתה רוצה משפחה שמחה מאושרת ומלוכדת.....