כידוע אני חובבת נסיעות ומידי פעם עושה גיחות אל מחוץ לגבולות ארצנו.
באחד החורפים תכננתי לנסוע לאירופה לראות את אורות חג המולד ולהנות מהאוירה.
כמובן תכננתי לקחת איתי את הילדים.
גם היא רצתה לנסוע. ואללה שמחתי. היא היתה מומחית לאירופה. היא גרה שם כמה שנים והיתה בזמנו סוכנת נסיעות. הרעיון xmas התיכנון עליה....כולל כרטיסים...בהנחה...
גם המאהב שלה רצה לנסוע. לא יחד איתנו...שיפגשו שם. סחתיין. למה לא? כבר נסענו פעם כולנו יחד. הנסיעה עליו.
גם אישתו של המאהב רצתה לנסוע. קבעו להפגש בפאריז.
התחלתי לדמיין בראש שלי איזה טיול זה הולך להיות.
אני אשלם במיטב כספי...היא כל הזמן תבלבל לי בראש על המאהב שלה...לא יהיה כריסמס לא טיול ולא אורות חג המולד רק מאהב...הרי כל הזמן היא משגעת אותי עם המאהב שלה, בעבודה בטלפון, בבית שלי, בבית שלה...לא! אני לא נוסעת. מצטערת. לא נוסעת.
הודעתי לה שאני לא נוסעת. אין לי כסף. מה שהיה נכון לגמרי.
היא אמרה חבל. תכננתי כזה טיול יפה...גרמניה...צפון איטליה.. שוויץ... האגמים... כריסמס... חבל. עשיתי הכל בשביל שתהני. כך אמרה....אולי בכל זאת אסע? אני אוהבת לנסוע. זה נשמע ככ מפתה...
לא ! לא נוסעת. המאהב הזה. מה זה חשוב צפון איטליה. הרי אני לא אראה את צפון איטליה. רק את המאהב. לא. אני לא נוסעת...
אז גם היא לא נסעה
וגם המאהב לא
וגם אישתו לא.......
(18.12.97)