הכל חדש ונוצץ

רע לי. רע לי עם עצמי.

היא התקשרה אתמול להזמין למסעדה ואני הסכמתי.

בהתחלה שמחתי עם החלטה זו.

חשבתי שהם זקנים ואולי זה לא חכם לשחק עם אנשים כאלה בניתוקים שמא יקרה משהו ואצטער,

חשבתי שיותר כיף לחגוג מאשר לשבת בבית

חשבתי מניפולציה שמניפולציה סהכ היא רוצה לראות אותי

אבל זה לא ככה

שוב נזכרתי במוראות המלחמה בקולות הסירנה העולה ויורדת ואני עולה ויורדת במדרגות לפעמים עם פיג'מה. שוב נזכרתי בבומים. נזכרתי בפחד ונזכרתי איך חיפשתי מקומות מילוט ולא מצאתי. נזכרתי איך הם באו אלי בערב ואיך הם סיפרו שאחותי הסתכסכה עם החברה שלה והיא נמצאת כאן והבן שלה נורא פוחד. נזכרתי איך גיליתי שהכל עבודה בעיניים. ולמעשה היא נמצאת אצל המשפחה בגבעתיים שסירבה לקבל אותי. נזכרתי איך הגבתי בכעס על התגלית הזאת ואיך אמא האשימה אותי שהסתכסכתי עם הדודה הזאת. נזכרתי מה קרה עם הדודה לפני 33 שנה. היא עוד לא ירדה מזה? ובגלל זה היא לא רצתה לתת לי מקלט במלחמה? אני זוכרת מה היה שם. אני לא יודעת מה טחנו עלי שם. אולי אכתוב על זה. נזכרתי איך כעסתי רק מהמחשבה שאני עשיתי כאן אירובי מדרגות ואחותי ישבה לה סייף במרכז כשהיא נהנית מכל הצ'ופרים לתושבי הצפון. נזכרתי איך היא הוציאה לי צו הרחקה בעקבות התגלית הזאת ואיך הרגשתי שלא מספיק ששיקרו לי, לא מספיק שהיא ישבה לה לבטח בסוף היא מוציאה לי צו והם יודעים ושותקים ואולי גם מממנים את העו"ד. נזכרתי איך אני ניסיתי להוציא לה צו נגדי והשופטת, אותה שופטת זרקה אותי מעליה. נזכרתי בכל תחושות הכעס הזעם וחוסר האונים...ונזכרתי שאנחנו בבעיות קשות הרבה הרבה מלפני המלחמה ושום דבר לא בא אל פתרונו....הכל חוזר לי. כל מה שאני מנסה לשכוח....כל מה שעבדתי עליו כאילו נמחק באחת.

הוחלט שהפתרון הוא להרחיק את כולם מעלי. וזהו. המטפלת אמרה להם להתרחק ממני. אני בעצמי לא מסוגלת להרחיק אותם מעלי. אבל הנה. שוב יומולדת, שוב מסעדה, ושוב אני באה. ביקשתי מהמטפלת שתרחיק אותם שוב מעלי. היא לא רצתה. היא אמרה שהיא לא מתערבת וגם אז כשהיא הרחיקה זו היתה טעות. מה היא דווה בכלל? ומה אחרי זה? היא שוב תתחיל לבלבל לי בראש על אחותי הנפלאה? ואחרי זה היא שוב תפתח את הפה המלוכלך שלה ותשרוט לי את הנשמה?

זה הכל בראש שלי אני יודעת. אני לא רוצה לבוא. טוב לי עם הניתוק הזה. אבל אני אבוא. כי כבר הבטחתי  ואני לא רוצה לאכזב.

אני מרגישה כמו צאן לטבח. כמו נאנסת.

עוד מעט אני הולכת.

אולי כדאי להצטייד במצברוח אחר. אם כבר אני הולכת...

ביי....

....חזרתי....הם נראים כלכך רע