את יום הולדתי ה-52 (לפני שנה+) החלטתי לחגוג בלעדיהם. קשה לי לתאר כמה קשה היה להחליט דבר כזה. יומולדת במשפחתינו היה נכס צאן ברזל. יהרג ובל יעבור. כשהגיע תאריך הלידה של אחד מבני המשפחה כולם היו אמורים לעבור לדום. כולם היו עוברים לדום. זה התחיל להראות כמו פולחן.
יום הולדתה שלה היה קודש קודשים. (כאן 2005 )
אחכ הגיע יום הולדתו של בנה הגדול. גם כן קודש קודשים. (כאן 2005 )
הבא בתור סוסון. כבר לא קודש קודשים
הבאה בתור היא בתה הקטנה. עוד איזה קודש קודשים. יהרג ובל יעבור בדיוק בתאריך הלידה לא לזוז ימינה או שמאלה. (כאן 2005 )
מי הבא בתור? אבא.
אחריו בנה הצעיר. קודש קודשים כמובן
אחכ אמא. גם היא רוצה קודש קודשים אבל לא תמיד זה יוצא
ואז הגיע תורי, ולראשונה מזה...מתי לכל הרוחות הטירוף הזה התחיל??? לפני שנסעתי לאמריקה בקושי היו אומרים מזל טוב...החלטתי לא לחגוג איתם. לא רוצה אותם אצלי בבית עם עוגה ונרות והיום יום הולדת. לא רוצה אותם במסעדה. פשוט לא רוצה לחגוג איתם.
קשה היה לי לצאת מתוך הקונצנזוס.
אמא כלכך רצתה לחגוג וניסתה כמה פעמים לשכנע אותי.
אמרתי לה: נחגוג רק אנחנו. היא לא רצתה. או כל המשפחה או אפאחד. טוב, אז אין חגיגה, אין בעיה. לא יפה. אז לא יפה.
אחותי אמרה: היא סימנה אותי היא לא רוצה אותי. ואני אמרתי: מוכנה לחגוג גם איתה אבל לחוד
היא לא רצתה.
אז לא
אז מה יהיה? אחגוג את יום הולדתי לבד בחושך?
מה פתאום?
יש לי 2 ילדים חמודים. הלכתי איתם למסעדה.
בערב היתה לי חזרה. הוא התקשר אותו יום לבקש כסף
אמרתי לו : אל תבעס אותי . יש לי היום יומולדת
את הכסף הבאתי (אוף קשה לי לספר את זה בנסיבות שנוצרו היום)
כשהגעתי לחזרה כרגיל באיחור הוא קידם אותי ב Happy birthday על הפסנתר. הייתי מזה נבוכה.
אחכ הוא נתן לי לבחור את השירים שאני אוהבת.
בחרתי את 'פעם היו שם פרחים' 'כמו בלדה' 'אלעד ירד אל הירדן' 'אחכה לך' ועוד כמה יפים וטובים.
וואוו כזה צ'ופאר אפאחד לא קיבל.
עד היום זוכרים את החזרה הזאת. אומרים שזאת היתה החזרה הכי כיפית, כי מן הסתם השירים שבחרתי היו באמת השירים האהובים על כולם. בניגוד לכמה שירים מעפנים שהוא תוקע לנו.
היא לא סלחה לי על זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@