הכל חדש ונוצץ

אחרי הסיפור הזה היא חיזרה אחרי בלהט. היא - אמא. היא חלמה עלי בלילות, היא התקשרה אלי יום יום אני לא זוכרת כבר מה היא אמרה לי. לבסוף נעתרתי לתחינותיה וקבענו בקוקי מן. יש לציין שאני חובבת מאוד בתי קפה ואילו היא מדירה רגליה משם. זה בזבוז כסף בשבילה. אפשר לשתות קפה בבית. כך היא אומרת.

התיישבנו לנו בקוקי מן והתחלנו לשוחח. על מה? עליה. היא אמרה שסרח עודף הוא חור בלב בשבילה, העסק מהגיהינום הוא חור בלב בשביל הבת שלה ואני אמרתי שהבצפר היוקרתי הזה הוא חור בלב בשבילי.

בסוף היא אומרת לי. נחמד לשבת כך בבית קפה. tell me about it.

השלב הבא היה שהיא באה לבקר אותי. אבל אז היא שוב פתחה את הפה שלה עם היציאות המפורסמות שלה.

הבת הקטנה שלה היא מכשפה. היא כמוך. היא גם מציירת נורא יפה כמוך. מסכנה אחותך. יש לה בבית את האחות שהיא רבה איתה

הבן השני שלה דומה לבעלה. מסכנה. יש לה בבית את הגרוש שלה

הבן הגדול הוא טוב. כמוה.

היא סיפרה לי עוד ועוד סיפורים על אחותי. המסר הכללי שהיא מסכנה וכולם דופקים אותה וגונבים ממנה ועושקים אותה והיא לוחמת בכולם בגבורה. היא סיפרה על המאהב שהפך לגיטימי אך  ממשיך לרעות בשדות זרים

ולמה אני מספרת את זה?

כי מצאתי כאן דפוס מחזורי שיכול אולי לעזור לי להתמודד עם הבעיה

יש עימות ביני ובין אחותי

אני כועסת

אמא מתערבת תמיד לטובתה (1.6.07 )

אני עוד יותר כועסת

לפעמים אמא פועלת באופן עצמאי. כלומר היא יוצרת את העימות.

ואני כמובן כועסת (15.6.07 )

אבא כועס שאני כועסת, בואו נאמר שהוא סתם מתערב.

אני עוד יותר כועסת

ברוגז, כעס, ניתוק. (1.6.07 ) (15.6.07 )(30.9.08 )

לפעמים גם מגיבה או מנסה להגיב

לא נעים לי עם כל זה (2.6.07) (19.6.07)

אמא מתגעגעת

היא מתחילה לחזר אחרי. (7.08 )(26.12.08)

אני בסוף נענית

לפעמים אני מחליטה להשלים

אבא מתחיל לספר לי על ילדיה

אמא מתחילה לטחון את כל הסיפורים שהיו שוב ושוב ושוב עפי נקודת מבטה המעוותת. היא רוצה שנשוב להיות חברות כשהיינו ומעוותת את כל הסיפורים כך שהיא יוצאת מלאכית משמיים. היא מפנטזת למשל על זה שנעבוד ביחד ואומרת לפעמים: למה אתן לא עובדות יחד. היית כלכך עוזרת לה.(*)  (23.1.07 ) לשלב הזה יש הרבה שלבים שאפשר לפרק.:

אמא מתחילה לטחון לי שוב את הסיפורים כולם אשמים חוץ מאחותי, בעלה המאהב

אני טוחנת חזרה ומלכלכת על אחותי

אמא מקבלת את העמדה שלי.

אני מבסוטה

אמא שוב טוחנת

אחותי היא שוב מלאך משמים צדיק תמים וחף מכל פשע (14.8.09 )

הפעם אמא לא מקבלת את העמדה שלי. היא לא אוהבת שאני אומרת דברים רעים עליה

אני מתחילה להתעצבן. לפעמים מגיבה בכעס או בציניות. אני מתאכזבת מעצמי ומהכל.

אמא מנסה לחבר בינינו בכוח. או במניפולציה. (14.8.09 )

לפעמים היא גם מצליחה.

אני מתחילה לכעוס שוב. או מרגישה על הפנים

היא מתחילה להתפנק לי , בוכה שקשה לה, בוכה שהיא חולה, לפעמים גם ממציאה מחלות או מגזימה עם מחלות קלות ( 20.1.08 )

אני נבהלת, מרחמת, מודאגת. וגם מתעצבנת ( 21.1.08 )

השלב הבא הוא שהיא יורדת עלי

אני מבואסת לחלוטין מרגישה שהולכת להתפרק.

אחותי הופכת לאלוהים בעיניה ואני לשטן. (הסיפור עם הג'יפ) (14.8.09 )

אחותי מכינה את ההתקפה הבאה. יש לה את הכוח (5.07 )

כל הסיפורים נראים אותו הדבר.... פחות או יותר

עכשיו אני נמצאת בסיפור המלחמה.

עברנו את כל השלבים כמעט

אנחנו נמצאים בשלב הזה*

איך עוצרים את זה?

למישהו יש רעיון?

ובבקשה מי שמתכוון לכתוב לי תעזבי , תמשיכי הלאה שלא יכתוב דבר.