'יש לי בכיתה ילדה עם סרטן' אמר אתמול בני כשחזר מהבצפר.
'באמת? מי זאת?'
הוא אמר את שמה.
השם נשמע לי מוכר. אני לא מכירה את בנות כיתתו לא כל שכן השנה שהוא התחיל חטיבה עליונה וכל הכיתות מעורבבות.
'היא למדה איתך בחטיבה'
'יאפ'
'והיא היתה בברמצווה שלך וגם בימי הולדת'
'יאפ'
'מי זאת?' שאלתי כשעיינתי בתמונת המחזור
הוא הראה לי , ילדה חמודה, שער ארוך ושופע, חיוך גדול ורחב. 'כן אני מכירה אותה ראיתי אותה בבר מצווה, חמודה'
'יאפ'
'ואיך אתה יודע שיש לה סרטן?'
'דיברו על זה היום בשעת מחנך, אני לא הייתי, חבר אמר לי וחוץ מזה היא הולכת עם כזה כובע, אין לה שערות, היא נראית קצת מוזר. היא לא היתה בבצפר חודשיים. חשבתי שזה בגלל שהיא נפרדה מהחבר שלה, אולי היא נכנסה לדיכאון, ראיתי את החבר שלה עם מישהי אחרת......'
'מפחיד'
'באמת מפחיד'
עצוב ומפחיד שזה קורה למישהו שאנחנו מכירים. עצוב ומפחיד שאחד התלמידים פתאום נגרע מהכיתה. עצוב ומפחיד שזה קורה למישהו שאנחנו מחבבים. עצוב ומפחיד שזה קורה לילדה ככ צעירה שעוד לא עשתה כלום בחייה.
הסתכלתי בתמונות מהבר מצווה. הנה היא שם מחייכת בגדול. זו היא נכון? יאפ
היא די חברה שלך, אני אומרת, נכון? היא היתה איתך במשצים.
היא המליצה לי ללכת למשצים.
אז הייתם ממש קרובים....
יאפ