לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 71





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2007

אלקטרה


מכירים את הפרסומת הזאת של אלקטרה?

'אבא שלי אומר שהמזגן של אלקטרה הוא נורא חכם'

ילדה ג'ינג'ית קטנה שהולכת עם אבא שלה ומדברת עליו בהערצה?

היא מזכירה לי אותי בילדותי.

כך הרגשתי כשאבא שלי לקח אותי פעם לבריכה...הוא לא עשה את זה הרבה. תמיד אמא היתה לוקחת אותי לים וזה תמיד היה נגמר לא טוב. עם אבא שלי זה היה אחרת. עם אבא שלי זה היה כיף..

כך הרגשתי כשאבא חזר מהעבודה

כך הרגשתי בשבתות שהייתי נכנסת בבוקר למיטה של אמאבא, אבא היה קורא מעריב, פותר תשבצים ואחכ לוקח אותי לאמא שלו. הסבתא הכי הכי בעולם....

אלקטרה.

הפרסומת הזאת לא תמימה, הפכה באחת את הכיף של ילדותי לתסביך. תסביך אלקטרה....

למי שלא יודע זו המהדורה הנשית של תסביך אדיפוס. מבוסס על הדמות המיתולוגית אלקטרה, שרצחה את אמה כנקמה על שבגדה ורצחה את אביה.

 

אם אני מתוסבכת או לא אני לא יודעת. דבר אחד אני כן יודעת. אני הרבה יותר סלחנית כלפיו. אבל אני גם הרבה יותר נפגעת ממנו. כשהוא נכנס לתמונה זה פוצע את לבי. ממנו אני מצפה למשהו אחר...אולי הוא אפילו לא יודע את זה...מבחינתי הוא בוגד.

 

יש לי הרבה סיפורי בגידה כאלה. הנה אחד למשל. ישמע אולי בנאלי וטפשי וחוזר על עצמו ועם זאת עורר בי רגשות קשים.

 

ערב רהש תשסו. אנחנו מוזמנים להורים לארוחת ראש השנה. היא כרגיל מאחרת. הוא מתחיל לקטר: היא תמיד מאחרת, היא תמיד מאחרת, למה תמיד צריך לחכות לה?

לא צריך לחכות לה אני אומרת. אפשר להתחיל בסעודה. כולנו רעבים. אם פעם אחת נתחיל ולא נחכה לה היא יותר לא תאחר.

היו כל מיני מתאבנים וחטיפים על השולחן. רימונים, תפוח בדבש, בשבילה קנו במיוחד סילאן...יללה מתחילים לאכול אני אומרת.

לא מתחילים לאכול. הוא צורח. את בבית שלי ואת תחכי לה. כולנו נחכה לה...ואחר ממשיך בזעם. למה היא מאחרת היא תמיד מאחרת וכו וכו...

לא חיכיתי לה. דווקא. לקחתי קצת גרגרי רימון...קצת תפוח בדבש...הילדים התחילו להתנפל

היי, תשאירו לה משהו. הוא צורח.

אם היא רוצה לאכול מזה שתבוא בזמן.

 

בסוף הגיעה הגברת. עם חיוך מיליון דולר. לא אמרו לה מילה. כרגיל.

 

משום מה ההתנהגות הזאת שלו הזכירה לי שוב ושוב שאין לי יותר אבא.

הזכירה לי את היציאות שלו, הצעקות שלו, המילים הגסות והבוטות, את השתיקה שלו כאשר הגורגונות משתפות פעולה. כמה שהוא עוזר לה...כשהייתי ילדה הוא לא התנהג כך. מה קרה לו?

אני תמיד מאשימה את הגורגונות. ומה איתו? אני מאשימה את אמא בהתנהגות שלו....הוא בחור גדול...הוא אחראי על מעשיו וזה צובט.

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 1/2/2007 08:42   בקטגוריות ראש3  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-2/2/2007 00:00



115,365
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)