הכל חדש ונוצץ

חזרתי הרגע ממפגש ישראבלוגי מעניין...דבר שתמיד חייב להזכיר לי איזה כיף שאני בישראבלוג...כמה נחמד לשבת במסעדה עם חבורת בנות ולקשקש...ובכלל להיות אין. אפילו קוריצה מארץ נהדרת הפכה לבלוג....כל זה באדיבות מי אם לא איריס המופלאה...

אבל לא על זה רציתי לכתוב.

משהו אחר.

אתמול סוף סוף יצאתי ממעצר הבית שהטלתי על עצמי...זה לא יכול להיות ככה. על הקירות כבר היו שריטות מרוב שטיפסתי עליהם ובסהכ מה קרה? אין לי רישיון אז מה. אין אוטובוסים? אין מוניות? מה זה הדבר הזה? נבצרות זמנית...מה זה השטויות האלה....

קמתי התלבשתי ויצאתי מהבית... הלכתי ברגל לטכניון עליתי על קו 17 ומה אגיד לכם בשביל אחת כמוני שהמכונית זה חלק מגופה נסיעה באוטובוס זו חוויה מעניינת. הסתכלתי על הנוף, לא על הכביש, ראיתי מלמעלה את הכביש שאני תמיד נוסעת עליו, ראיתי גם שיש קוי אוטובוס חדשים שמעולם לא שמעתי ולא ראיתי.

קו 17 הוא קו מאוד ותיק. כמוני בערך, כך שהאוטובוס עבר במחוזות ילדותי, בשכונה בה גדלתי, בשדה בו קטפתי פרחים, שהפך לבטון. רק דבר אחד נשאר. הבית האדום. והוא אדום ולוהט כבראשונה. מזל שלא הרסו אותו או צבעו אותו בצבע אחר... גם הנוף השתנה משהו. הרחיבו את הכביש סוף סוף, סללו מדרכות, פעם פחדתי שהאוטובוס יפול למטה...בנו מחלפים שאמנם אני נוסעת עליהם אך לא רואה מגבוה...nice ...

הגעתי למשרד הרישוי, לא היה שם תור, נתנו לי שם רישיון זמני לחצי שנה על המקום, הכנתי את כרטיס האשראי לשלם את הקנסות אך שוב אמרו: זה לא כאן. הפעם שמחתי שעשו לי תלך תבוא.

...ועליתי על האוטובוס חזרה הביתה. הפעם נסעתי בדרך אחרת, עלה לאוטובוס איש חשוד והחלפתי מקום. במקום החדש התחיל איתי מישהו וגם הסביר לי קצת על התחבורה הציבורית, קווים חדשים, נסיעה משולבת וכו...

אבל הכי חשוב קיבלתי את הרגליים שלי בחזרה....