הכל חדש ונוצץ

'יכולתן לעבוד יחד' אומרת לי אמא מידי פעם ועיניה בורקות

- אז למה אנחנו לא עובדות יחד?

- הוא פיטר אותך, הוא, המנוול הזה.

- זה לא נכון, אמא, הוא לא פיטר אותי

- אז מה היה , ספרי לי.

- סיפרתי לך 1000 פעם.

בעקבות השיחה הזאת שלחתי לה את המכתב הזה.

היא קיבלה אותו כעבור יום או יומיים ומיד התקשרה:

- קיבלתי את המכתב שלך. עכשיו אני מבינה מה היה. טוב שעזבת אותם.

(לא חשוב שפעמיים סיפרתי לה את הסיפור הזה במלואו.)

' אני לא יודעת מה קרה לה ' היא מוסיפה ' בעצם היא תמיד היתה כזאת מתנשאת. ואני שונאת מתנשאים. אני לא אשכח איך היא קיבלה אותנו כשבאנו לבקר אותה בגרמניה. היא כל הזמן הסתובבה עם פרצוף ארוך ולא התייחסה אלינו בכלל. הרגשתי כל כך מושפלת, ואני שילמתי במיטב כספי כדי להיות שם.'

ובא לציון גואל? חשבתי לעצמי...לא לא אין סיכוי.

- נו, טוב אז את כבר מכירה אותה - אמרתי בשמחה גלויה - עוד הרבה לפני שאני הכרתי, היא התחילה איתך בשנות ה-80 . איתי היא התחילה בשנות ה-90 המאוחרות. בטיול לספרד.

- אבל מה יכולתי לעשות? להיות ברוגז איתה?

- תעשי איתה מה שאת רוצה אבל את לא יכולה להכריח אותי להיות חברה שלה או לארגן לי מפגשים איתה.

- לא? זה נגמר?

- נגמר לגמרי, והיה צריך להגמר לפני הרבה שנים.

היא שוב התחילה לספר לי עליה ועל העבודה שלה. לא הולך לה, רותי עדיין שם אבל היא לא מחזיקה ממנה, לאה כבר לא עובדת שם. היא היתה תככנית וחתרה תחתיה וגם גנבה...(כן , כולם גנבים. רק היא בסדר) יש במקומה עובדת חדשה.

"חבל שאת לא עובדת איתה. זה היה יכול להיות כל כך נחמד....."