הכל חדש ונוצץ

תאווה לא. מהעניין הזה אני נקיה. 7 שנים אני נקיה. או שפחות. אבל חוסר תאווה הוא חטא בפני עצמו. תאווה זה תענוג ולהתענג זו מצווה. או שאקרא לזה התנשאות. אני מחכה שהוא יבוא אלי. הוא. הנסיך האולטימטיבי. והוא לא בא. אף פעם לא התחלתי. תמיד אמרתי כן או לא. עכשיו כבר לא שואלים אותי.

זללנות אוהו. רק בשנים האחרונות גיליתי את התענוג שבאוכל. במשך כל חיי לא הייתי פותחת מקרר. המאזניים מגיבות (מגיבים?) בהתאם.

חמדנות התיאבון בא עם האוכל. אין דבר בעולם שלא ארצה שיהיה גם לי וכמה זה מדכא אותי אם יש את זה לשכן.

עצלנות זה שמי השני. זה הדבר שמלווה אותי כל חיי. אף פעם לא רציתי ללמוד, אף פעם לא רציתי לקום בבוקר, אף פעם לא רציתי לעבוד אף פעם לא רציתי לעשות כלום. גם היום בימים אלה אין לי חשק לכלום. אין לי חשק להתלבש, אין לי חשק לסדר את הבית הבלאגן כבר מצטבר בערימות ערימות, אין לי חשק להכין אוכל, אין לי חשק לצאת לסידורים, אין לי חשק ללכת לחדר כושר אפילו שאני מנויה. מעניין שלכתוב כאן יש לי עוד חשק.

זעם גם זה שמי השני. (שילחמו ביניהם זעם ועצלנות) אבל זה לא יכנס לפרויקט 5 דברים שלא ידעתם עלי. כל הבלוג שלי הוא התפרצות זעם אחת גדולה. רק שמו לא מעיד על תוכנו.

קנאה זה שמי השלישי. אני מקנאה בכל דבר שזז. אני מקנאה באחותי, אני מקנאה במי שיש לו יותר חברים ויותר תגובות ויותר כניסות ויותר התיחסות ויותר כסף ויותר אהבה ויותר רכוש ויותר כל מה שלא המציאו עדיין. גם במי שיש לו יותר יוזמה ויתר כוח ויותר חשק וחיוניות ועוד ועוד ועוד....

גאווה זה בטח. ראיתם פולניה שאין לה גאווה? אני הרי הכי חכמה והכי יפה והכי מוצלחת ולעולם לא אוריד את ראשי ואגיד מצטערת טעיתי ויש עוד הרבה דברים שלא אעשה בשם הגאווה. אפילו לא לחפש עבודה רק בשל החשש שיגידו לי לא.