הכל חדש ונוצץ

משום מה עולות בי תמונות מבית החולים לילדים שבו סוסון היה מאושפז בעקבות התאונה.

אני רואה את עצמי הולכת שם לקפיטריה כאילו הכל כרגיל, בידי מגש, אני מזמינה קפה, אני נזכרת באותו טעם קפה, קפה אמריקאי עם חלב 1/2 1/2 . אני נזכרת בטעמו של אותו חלב - שמנת קפה כזה. יאמי יאמי. הכל נורמאלי כזה רק שסוסון נמצא כאן בתרדמת. אני מקווה שיצא מזה אך המראה שלו מיאש אותי. לא ככ מהר מתעוררים מפגיעת ראש. זה לא כך שפותחים את העינים והכל כמו קודם....אני נזכרת בסוסון אחרי שיצא מטיפול נמרץ פתח קצת את העינים...והוא לא דיבר..רק מלמל, ולקחתי אותו במן עגלה לטייל, והוא שכב ללא נוע, וחברי הכיתה באו לבקר אותו ונבהלו. ואחרי זה הוא התחיל ללכת. כמו תינוק. לא ידע לאן הוא הולך... אך כשאני בקפיטריה יש רגעים שהכל כזה שפוי....אני נזכרת במחלקה, בחנות המתנות. קניתי שם בלון בצורת לב ותליתי לו מעל המיטה. מי יודע אם הבחין בכך... הוא לא ידע לעשות כלום, איך האכילו אותו בזונדה. היה כזה מייאש.

אני נזכרת בחדר בו הוא היה מאושפז, היה לו חדר נפרד והיתה שם מיטה בשבילי. אני ישנתי שם לידו, כמו בטיולים. כמו במוטל אבל זה היה ככ שונה. הצוות הרפואי סמך עלי ואני הייתי צמודה למיטתו 24 שעות ביממה מפחד שהוא יעשה תנועה לא רצונית ויקבל מכה בראש.

מקום ככ עצוב בית חולים לילדים.

בעלי אז חזר לעשות צרות. הוא בקושי בא. אמר שצריך לעבוד, גם שטף המבקרים ירד. הוא גם אמר לאנשים לא לבוא לבקר אותי כי אני לא מקבלת אנשים. מה שהיה לא נכון בעליל...עורכי דין באו לבקר ואילו האשמים ברשלנות הפסיקו. אני נזכרת באחת המורות. היא גרה היום בחיפה. עד היום לא שמעתי ממנה. אומרים שיום אחרי התאונה ראו אותה יושבת וצוחקת כרגיל כאילו לא קרה כלום.

...סתם הרהורים של חורף....