הכל חדש ונוצץ

לאמא שלי היה אח. הוא היה צעיר ממנה. כשהוא נולד היא רצתה לזרוק אותו מהשולחן. כשהוא גדל היא שמרה עליו מפני השקוצים. היא היתה ילדת רחוב יחפנית חוראנית. היא היתה מהלכת יחפה על כל מיני שפיצים כך שאי אפשר לדגדג לה ברגליים. אח שלה לעומת זאת היה יהודון פחדן שהיה מכניס את ראשו במעיל כאשר היה רואה את ילדי הנוצרים. היא שמרה עליו.

אבל הוא היה הפייבוריט של אמא שלו. כך היא מספרת.

נדמה לה שזה בגלל שהוא היה בן והיא בת.

נכון שהיא היתה פייבוריטית של אבא שלה אבל למי איכפת...

כך היא אוהבת לספר. עד היום היא לא נרגעת מזה. עד היום היא מתלוננת על הבית שהיא גדלה בו וגם לפני כמה ימים היא בכתה לי שלא הקשיבו לה בבית. ואת מקשיבה לי? שאלתי. מה, מה אני לא בסדר? רוצה שוב מכתב?

לא, לא מכתבים, תגידי לי. לא בא לי. הרי גם עכשיו היא לא תקשיב.

אין לי מושג עד כמה היא באמת הופלתה לעומת אחיה. לפעמים היא מספרת כל מיני קטעים רק שאני לא זוכרת אותם. הוא היה די זר לי. הוא למד באוניברסיטה. היא לא. הוא היה מורה. הוא היה גר במרכז והתרחק. הקשר איתו היה די רופף. לא יכולה לאפיין את טיבו. אבל אם הוא היה בא לבקר בחיפה הוא היה מתקבל בכבוד מלכים. אמא היתה נותנת לו את חדר השינה שלה. אנחנו לא היינו מתקבלים בכבוד מלכים אצלו בלשון המעטה.

הוא היה גר רחוק כך שהקשר שלה עם סבתא היה די הדוק. מידי שבוע סבתא היתה באה, הן היו מסתגרות במטבח ומקשקשות אין לי מושג על מה כי הן דיברו יידיש, מידי פעם היה עולה פרץ צחוק מהמטבח. לסבתא היה צחוק מדבק שהיה מהדהד בכל הבית... היא גם היתה מתלהבת מכל בחור שנראה טוב... ואני כמעט ולא הכרתי אותה... היא לא היתה נוסעת הרבה למרכז לבקר את הבן האהוב... היא לא קנתה לו דירה... היא לא השאירה אותה בפולין למות בשואה ולקחה רק את הבן... אבל אמא מספרת שהיו לסבתא חסכונות והיא רשמה את הכל ע"ש אחיה. מעניין כמה חסכונות היו למי שחיה בואדי ניסנס... ופעם היא קנתה חולצה מהמשכורת שלה ואמה ואחיה צעקו עליה......

מעניין, אם היא כל כך סבלה מאפליה למה היא העבירה את זה לדור הבא?

ועוד ביתר שאת?

ובסופו של דבר היא מכחישה את זה...

זהו חוק בלתי כתוב

בעיות שלא נפתרו בדור הקודם עוברות לדור הבא.

כמו שאמר איש חכם: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.