הכל חדש ונוצץ

יש לי שכנים ערבים.

בעל הבית השכיר את הדירה ממולי לערבים.

אני מאוד לא אוהבת את זה בלשון המעטה.

האם אני גזענית?

אם הוא היה משכיר את הדירה לסטודנטים סינים מהטכניון זה לא היה איכפת לי. נהפוך הוא. האם אני גזענית?

מאוד התרגזתי על כך שהוא השכיר את דירתו לערבים. מדוע שערבים יחיו בקרבנו? האם אנחנו חיים בכפרים שלהם? מדוע שלא יהיו מקומות ברורים בהם גרים יהודים ומקומות ברורים בהם גרים ערבים?

יש שכונות יהודיות, יש שכונות דתיות, יש שכונות חרדיות, יש שכונות חילוניות.

גם יש שכונות לעובדים זרים.

גם בארהב החופשיה סוגי אוכלוסיות שונות אינם מתערבבים.

יש שכונות של לבנים, יש שכונות של שחורים, יש שכונות של היספנים, יש גם ציינה טאון. אפילו יש איזורי בילוי רק של לבנים או רק של שחורים או רק של היספנים והכל בסדר.

אז אני לא מבינה למה ערבים צריכים לגור בשכונה שלי ולמה בעל הבית האידיוט ההוא משכיר את הדירה לערבים.

אני עוד יותר לא מבינה למה יהודים מוכרים את דירותיהם לערבים. אפשר לומר שיש בעירנו שכונות שהיו יהודיות ואט אט הערבים משתלטים עליהן. קרית אליעזר למשל. גם ברחוב יפה נוף נמכרות דירות לערבים.

כל זה היה די מוזר גם אם הערבים והיהודים היו חיים בשלום.

אבל הרי אנחנו חיים במלחמה. הערבים רואים אותנו ככובשים. הם רואים את חיפה כעיר כבושה. הם רואים את יפו כעיר כבושה. אותם לא מעניין קו ירוק. אותם לא מעניין מה נכבש ב-48, או ב-67 או נקנה בכסף. הם רוצים לסלק אותנו מכאן.

100 שנה אנחנו מצויים איתם במלחמה. 100 שנים אנחנו אויבים. האם לשנוא את האויב זוהי גזענות?

הסיני או התאילנדי אינו אויב שלי. הוא אינו מעוניין להשתלט על המקום שאני גרה בו ולכן יתקבל בברכה. הערבי לעומת זאת שונא אותי. יש איזושהי סיבה שאני אוהב אותו?

נחזור לשכנים הנחמדים שלי. מיום שהם באו לגור כאן הם פותחים מוזיקה בערבית בפול ווליום. שלא אשכח שהם שם ומי כאן הבעלים על המדינה הזאת. הם לא מכירים אותי ולא את דעותי הפוליטיות. בקשתי מהם בנימוס להנמיך את המוזיקה. אחד הדיירים אמר בחיוך לא ידעתי שזה מפריע לך והנמיך את המוזיקה.

למחרת הוא שוב שם את המוזיקה שלו בפול ווליום. שוב בקשתי להנמיך הוא שוב חייך ואמר לא ידעתי שאת כאן. והנמיך. וכך זה נמשך, בסוף הפסקתי לבקש. אבל הם הגבירו את המוזיקה והשמיעו אותה בשעות לא סבירות. בצהרים ובלילה. וככל ששתקתי כך הווליום גבר וגבר. שוב בקשתי להנמיך, הם בכלל לא פתחו לי את הדלת.

לאט לאט נוספו עוד ועוד דיירים בתוך הדירה הזאת. בהתחלה הם היו שניים. עכשיו יש שם חמולה. כל פעם יוצא משם מישהו אחר וגם הרעש שבוקע משם בנוסף למוזיקה הוא בלתי נסבל.

אתמול הם כבר הגדישו את הסאה. כל הבית רעד מהמוזיקה שלהם וכמוהו כל הרחוב. האם אני גרה בישוב יהודי או בכפר ערבי בעל כורחי? מה לעשות להמשיך לסבול או להתחיל לחשוב על עזיבה. ומי יבוא לגור כאן במקומי? עוד ערבים? כיבוש זוחל?

דפקתי להם על הדלת. הם לא ענו. דפקתי שוב הם לא פתחו. דפקתי בחוזקה הם לא התיחסו. עד שזרקתי להם זבל על הדלת. הערבי הצעיר מאוד פתח את הדלת והתחיל לצעוק. את לא תזרקי פה זבל!!!!

ואתה לא תשמע פה מוזיקה!!!!

אני אשמע כאן מוזיקה כמה שאני רוצה!!!!

ואני אזרוק כאן זבל כמה שאני רוצה!!!!!

כן? הוא אמר ובעט בשקית הזבל בחוזקה ופיזר אותו בכל חדר המדרגות.

אתה עוד תשלם על זה אמרתי אתה תעוף מהבית הזה. אתה גר כאן בשכירות ואתה תתנהג כמנהג המקום. אם לא נראה לך המנהג אל תגור פה. כאן מתנהגים בתרבות ובהתחשבות ולא בצורה ברברית כמוך

אל תצעקי עלי אם תצעקי יהיה לא טוב.

אתה מאיים עלי???

הוא הנמיך את המוזיקה. אני קראתי למשטרה.

רציתי להתלונן על התנהגות בלתי הולמת, על תקיפה ואיומים.

השוטרת באה והזהירה אותם.

היא רשמה את הפרטים של כל מי שהיה אותו זמן בדירה. התוקף לא היה. היו כמה אחרים שהצהירו שהם גרים כאן בלי חוזה. הם יודעים את החוקים המניאקים והבטיחו שבין 2 ל-4 הם לא ישמעו מוזיקה אבל בשעות אחרות יש להם זכות לשמוע כאוות נפשם.

השוטרת לא הסכימה עם זה. היא אמרה שאין להם זכות להפריע לאיש מדיירי השכונה ועליהם לשמוע מוזיקה בווליום סביר גם מחוץ לשעות המנוחה.

הערבי התעקש על זכותו.

אם כך תרשמי להם תלונה על תקיפה כך אמרתי.

אחד מהם התחיל לספר עלי סיפורים לשוטרת ממש כמו אנשי התקשורת הערבים המוכרים לנו מהטלוויזיה. שקרים שרק הוא ידע להמציא. שאלתי אותו אם זה נכון למה לא התלוננת עד היום? חתיכת שקרן הוספתי. אנחנו כבר מכירים אותך. אני לא קונדוליסה רייס. עליה אתם יכולים לעבוד. לא עלי.

בסוף הם נכנעו. הוא התחייב לא לשמוע יותר מוזיקה בפול ווליום. בינתיים הוא עומד בהתחייבותו.

רק את השפה הזאת הם מבינים.