הכל חדש ונוצץ

קצת הזנחתי את הסיפור שלי.

נחזור אליו.

היא נולדה ב-30.4 . בתאריך הארור הזה.

אני זוכרת את היום ההוא בו אמא טלפנה ואמרה לי: מזל טוב.

אני זוכרת איך הגבתי על זה. באדישות. במין כאילו קבלה של גזר דין או השלמה,

נו, מילא מה אני כבר יכולה לעשות. לא רציתי שהיא תהיה בהריון. לא רציתי שזאת תהיה בת, ואם היא כבר נולדה בתאריך הארור הזה מה אני יכולה לעשות. זה מאלוהים.

הייתי אז בתקופה של פשרה. התפשרתי על הכל.

היינו ברוגז תקופה ארוכה, השלמנו. ואם כבר השלמנו זה אומר שאני מקבלת אותה, את הבת שלה ואת תאריך הלידה שלה.

לא ידעתי איזו משמעות יש לזה שהבת שלה נולדה בתאריך של התאונה של סוסון.

אבל מאותו רגע שהיא נולדה התאונה של סוסון נמחקה במשפחה.

כולנו נמחקנו.

היינו מחוקים גם קודם. אני כבר לא זוכרת מתי התחילו למחוק אותנו. אולי זה היה תהליך אך מיום שהיא נולדה נמחקנו לגמרי.

אמא היתה מאושרת עם הנכדה הזאת וכל הזמן שרצה שם וכל הזמן עזרה.

היא מצידה החזיקה פיליפינית שתטפל בילדה.

כל העולם סבב סביבה.

כשהילדה גדלה קצת העיפו את הפיליפינית והזקנים שלי תפסו את מקומה.

אבא היה מסיע אותה לגן, אמא היתה מבשלת לה ומכבסת את בגדי הילדה.

היא היתה נוסעת לחול המון פעם עם הבעל, פעם עם המאהב, פעם עם חברה, פעם עם הילדים והזקנים כל הזמן שרצו שם. כשהיא נסעה לחול בלי הילדים הזקנים ישנו בדירתה. היא היתה נוסעת לפחות 4 פעמים בשנה

היי היי גם אני קיימת.....