הכל חדש ונוצץ

לא היו לי חיים טובים בבית הורי.

תמיד חלמתי שכשאגדל אלך הכי רחוק מהם. אתחתן, יהיו לי חיים טובים עם בעלי ואשכח מהם.

ובאמת גדלתי.

בצבא הלכתי לשרת הכי רחוק שאפשר, אך לא יותר מדי רחוק.

גם ללמוד הלכתי רחוק, אבל לא הכי רחוק שאפשר.

את בעלי הכרתי במהלך הלימודים וכשהוא עשה תואר שני ודוקטורט הלכתי עוד יותר רחוק.

אבל כשהייתי נשואה שכחתי. שכחתי עד כמה היה לי רע בבית הורי, שכחתי שבעצם רציתי להתרחק ורציתי להתקרב מחדש.

בעלי בינתיים סיים דוקטורט ויצא לפוסט.

היתה לי התלבטות קשה אם להצטרף אליו לפוסט או לחזור לגור בקרבת הורי ואחותי.

יצאתי איתו לפוסט. לארהב אבל כוח בלתי מוסבר קרא לי לחיות בארץ.

בסוף עזבתי אותו וחזרתי.

ואז ראיתי שהארץ לא ככ ורודה בשבילי, הורי ואחותי זה לא מציאה גדולה כאשר גרים בקרבתם. הם טובים כשהם רחוקים, וחזרתי לארהב.

הוא לא קבל אותי ככ בעלי היקר, גם קרתה התאונה בדרך והיה מאוד מאוד לא נעים בלשון המעטה.

חזרתי לארץ והפעם זה סופי.

ולאן חזרתי?

למלכודת.

הכתובת היתה כל הזמן על הקיר. רק אני... לא ראיתי אותה