הכל חדש ונוצץ

ידעתי שזה יגיע. עפי המעגל...

'את עצלנית' אומרת לי אמא תוך כדי שיחה איתי.

אני עצלנית??? את יותר עצלנית ממני. את עצלנית ומפונקת. מה עשית כל החיים שלך? כשהיינו ילדות לא עבדת. היו לך רק שתי ילדות חמודות ובריאות לגדל וגם את זה עשית לא טוב. אבא פירנס אותך ונתן לך את כל הכסף. את עשית מה שאת רוצה. עד היום הוא דואג לך ומטפל בך. מי דואג לי ומטפל בי? את דואגת לי? יש לי בעל שדואג לי? הילדים שלי דואגים לי? או שרק עושים צרות? אני גידלתי לבד 2 ילדים יותר טוב מאיך שאת גידלת את הילדות שלך עם בעל, אני מגדלת ילד אחרי תאונה, את לא הצלחת לגדל 2 ילדות בריאות כמו שצריך ובסוף אני עצלנית? את עצלנית ומפונקת כל החיים שלך בוכה שאת חולה וכל הזמן מטפלים בך

- מי מטפל בי?

- אבא מטפל בך הוא הולך לקופח להביא לך תרופות

- הוא מביא לעצמו תרופות

- הוא מביא לך, את לא הולכת ולוקחת אותן

- זה בגלל הרגל. עד שששברתי אותה הייתי הולכת בעצמי לקופח

- אבל הוא עוזר לך. הוא עושה את זה בשבילך. את לא לוקחת תרופות בשבילו. ומי מביא לי תרופות?

- יש לך אוטו

- גם לך יש אוטו ורישיון והוא כל הזמן נוהג בשבילך. מי נוהג בשבילי? ומי לוקח אותך לבדיקות? כל החיים שלך את רק בוכה. חוץ מלבכות ולעשות צרות את לא עושה כלום.

- את מפונקת. גם יש לך עוזרת...אני יצאתי לעבודה, עבדתי חצי יום

- זה היה כבר אחרי שעזבתי את הבית. הילדים שלי שניהם בבית.

- אבל גידלתי את אחותך

- היתה לך אז רק ילדה אחת לגדל ובעל. אני כבר לא הייתי בבית

- היו לך בעיות בצבא

- ומה זה עניין שלך? את עשית משהו בנידון?

- לא. אבל הייתי בלחץ. ואחר כך כל הזמן התקשרת אלי לקטר לי על בעלך

- אה, גם זה לא טוב? היה לך קשה עם זה? לא יכולת לשמוע? רצית שאסדר לך חיים טובים ומאושרים? לי לא היו כאלה וגם עכשיו אין לי כאלה. את מעולם לא עשית בשבילי כלום, את כל הזמן רק בוכה, אני צריכה להתמודד עם כל מיני דברים לבד שאת בחיים לא התמודדת. אני כבר לא ככ צעירה ולא ככ בריאה וזה לא מעניין אותך את רק יודעת לבכות לי , לקטר לי אבל את עוזרת רק לאחותי. תעזרי לי כמו שאת עוזרת לה.

- יוסל, אני עוזרת לה????

היא כלכך מרגיזה אותי האישה הזאת. באמת. על כל משפט שלה יש לי מה לומר ומה להתרגז.

למה בכלל החלה שיחה כזאת? סתם. הייתי אתמול בקופח. מצאו אצלי כמה דברים מדאיגים, שהרופא כבר מודאג.

היא התקשרה שאלה מה נשמע וסיפרתי לה.

היא לא מודאגת. היא רק בוכה כמה היא היתה מסכנה כשהיתה צעירה יותר וכמה היא מסכנה היום. ואת כל מה שיש לי גם לה יש. היא רק שוכחת שיש קצת הפרש גילים בינינו אבל יודעת להגיד שבגילי היא סבלה מאותם דברים. וזה לגמרי לא נכון. היא סבלה מלחץ דם גבוה. ומרגע שהיא גילתה את זה היא עשתה טירור בבית. היא החליטה שהיא הולכת למות ואם נרגיז אותה נקצר את חייה. היא היתה אז בת 40 בערך וכל הבית הסתובב סביב לחץ הדם שלה. אבל כאשר יש לי לחץ דם גבוה זה לגמרי לא מדאיג אותה.  אני עצמי די מזניחה את עצמי ומרגישה שאני עדיין צריכה לטפל בילדים במקום שהם יטפלו בי ובגיל שלהם הם יכולים. אני נזכרת איך טיפלנו בה והיא בסוף קוראת לי עצלנית ומפונקת. תמיד היא קראה לי עצלנית. אבל אף פעם היא לא עזרה לי. תמיד היא היתה רק מסתכלת עלי מנגד וכאשר ראתה שקשה לי היא רק היתה מעבירה ביקורת. באשר לעצמה היא כל הזמן מחפשת כתפיים אצלי או אצל אבי אבל לא אצל אחותי. שם היא כבר נעשית צעירה וחרוצה וחיונית. כאשר אחותי צריכה משהו היא ישר קופצת. טוב זה כבר ידוע אבל זה תמיד מרגיז אותי מחדש.

מפריע לה שיש לי אוטו, מפריע לה שיש לי עוזרת, מפריע לה שאני לא עובדת.

היא הכי מסכנה בעולם והכי קשה לה בעולם. זה הרושם שהיא יוצרת בשעה שבפועל היא לא עושה כלום. אבא עושה בשבילה הכל.

רק אותה אני צריכה עכשיו על הראש שלי.