הכל חדש ונוצץ

הלכתי לאמא. מזמן לא הייתי שם. אצל הזקנה. אצל הזקנים ליתר דיוק. אני כבר לא זוכרת מתי היית אצלם בפעם האחרונה עד שלשום. נו ואיך היה?

ראשית כאשר אני חושבת על זה אני שואלת למה אני באתי אליה ולא היא אלי? הרי לא הרגשתי טוב, הפרצוף שלי היה כולו נפוח, כאב לי הראש, רציתי לשכב במיטה ושהיא תבוא אלי להכין לי קצת אוכל. מה שכבר היה מותר לי לאכול. היא לא באה. היא שוב לא יכולה לעלות 3 קומות ואני מתחשבת בה ושוב שוכחת שגם היא גרה בקומה שלישית ובמלחמה היא עשתה אירובי מדרגות עם הרגל הכואבת במקום לנסוע למרכז. רק לא שאלתי כלום. לא בקשתי ממנה לבוא. לא שאלתי אותה מתי היא היתה לאחרונה אצל אחותי שגם גרה בקומה שלישית. לא שאלתי שאלות. פשוט באתי. אם הפינוק לא בא אלי אני אבוא אל הפינוק.

למה את לא עוזרת לי - שאלתי

למה את לא מבקשת?

ואם אני מבקשת את עוזרת? את מתחילה לבכות לי שכואב לך אבל לאחותי את כן עוזרת

אני לא עוזרת לה. את שוב ממציאה.

אני לא ממציאה. אני פשוט לא יודעת אני לא בקשר איתה כבר הרבה זמן כך שאני לא יודעת ולא רוצה לדעת מה את עושה איתה. אבל בעבר עזרת לה. כל הזמן. כשהיא נסעה לחול ישנת אצלה בבית

גם לך עזרתי

מתי?

גם את נסעת לחול ושמרתי לך על הילדים

מתי?

כשנסעת לטורקיה לפני 14 שנים

את לא שמרת. הגננת שמרה.

כשנסעת לסין

את מדברת על סין? את ארגנת לי פה תרגיל מלוכלך עם אחותי. אני עוד אדרוש את מחצית הסכום אם לא תשתקי. היא רצתה להיות כאן עם המאהב ולא רצתה לשלם דמי ביטול לכן שלחתן אותי לשם עם החברה שלה שכל הזמן קיטרה לי. אני צריכה לשלם את זה אם היא רוצה להיות כאן עם המאהב?

יש לך תסריטים הזויים.

אולי הם הזויים. זה מפני שאתם לא מספרים לי את האמת. קניתם לה דירה ולא סיפרתם לי...

לא קנינו לה שום דירה

לא רציתי להכנס לויכוחים. הרגשתי רע, האוירה כללית היתה די נעימה. אוקיי אז הם לא עוזרים לה, אוקיי הם לא קנו לה דירה. אני המצאתי את כל זה, אני המצאתי הכל, אני הוזה , משוגעת, אבל עכשיו הפרצוף שלי נפוח ואני רוצה אוכל ושהילדים לא יבלבלו לי במוח.

היא נתנה לי איזה דג יאמי יאמי ומרק עגבניות קר (האדום האדום הזה)

והמשיכה

אתן שתיכן קטסטרופה. יכולתן לעבוד ביחד (שוב....) אילו הייתן עובדות יחד היה כלכך נחמד, מה קרה לכן? הייתן חברות טובות

אמא אני כתבתי לך מכתב. את זוכרת מה היה כתוב שם?

אבל למה היא עשתה את זה? למה לא דיברת איתה על זה?

לא חושבת שהיה על מה לדבר. היא לא רצתה לדבר. היא ידעה מה היא עשתה

אבל למה? למה?

תשאלי אותה. מה את שואלת אותי

את צריכה לעבוד איתה

תגידי מה את רוצה ממני. היא לא רצתה שאעבוד אצלה. את רוצה שארדוף אחריה? בסוף אני אשמה?

ושוב דברנו עליה, הנוכחות שלה נמצאת שם בכל מקום. לוחות שנה עם הלוגו של העסק שלה, תמונות של הילדים שלה, גם של הילדים שלי...למה היא התגרשה והבעל שלה היה טוב או שהוא היה רע ויותר טוב היה אילו היתה נשארת נשואה, היתה לה אימפריה ולא איזה עסק קטן איזוטרי ואם היא היתה בנאדם גם לי היה יכול להיות איזה סניף במקום שהיא עצמה תהיה איזה סניף

היא באמת בהמה. היתה השורה התחתונה.

ואני רק רציתי לנוח קצת.