הכל חדש ונוצץ

כשהשתחררתי מצהל מיד קראו לי חזרה. מלחמת יום כיפור. מי ששרת במלחמת יום כיפור זכה לשנה חינם באוניברסיטה. מי שחתם קבע זכה לעוד שנה חינם באוניברסיטה ואני חשבתי לחתום קבע למרות שהסדיר שלי היה על הפנים. רק בשביל לא לשלם שכר לימוד כלומר רק כדי שאמא שלי לא תשלם שכר לימוד. אבל היא סיפרה לכולם שאני הולכת לחתום קבע. לאן שלא הלכתי שמעתי קבע קבע קבע. את חותמת קבע. אהלן קבע. לא חתמתי.

כשהייתי סטודנטית רציתי להיות דיילת. נו אז את הולכת להיות דיילת? שאלו אותי כל הדודות בכל פינה ברחוב. מה פתאום מי אמר לכם? אמא שלך .

כשחזרתי מאמריקה בגפי ה-x הודיע שהוא בא לבקר. סיפרתי לאמא. עוד לא סיימתי לספר כבר אומר לי השכן הזקן שלה מלמטה בחיוך יאכנווטי מתקדם: שמעתי שבא אליך אורח....

ופעם אחת נסעתי עם חברתי שולה לטבריה. אחרי כמה ימים היא מספרת לי שהיא פגשה את סודה (איזו טעות של הטבע) שאמרה לה : את עושה חיים עם דפנה נסעתן יחד לטבריה. גרררר איך שזה הרגיז אותי. עד עכשיו אני מתרגזת מזה. ומאיפה סודה ידעה שנסענו לטבריה? אמא שלי סיפרה לה, וסודה היא כבר לא מהדודות הזקנות של אמא סודה היא מן סוג של חברת ילדות שלי שלעולם לא הייתי רוצה שתהיה חברה שלי. אבל סודה מכירה את כולם וכולם מכירים את סודה. מה פתאום סיפרת לה? שאלתי את אמא. היא שאלה מה שלום דפנה  אז סיפרתי. עוד מעט כל העולם ואשתו ידעו מתי בדיוק הלכתי לעשות פיפי.

כל מה שאני מספרת לאמא מרצון או שלא מרצון חוזר אלי כמו בומרנג. כולם יודעים שהיא קנתה לי דירה קטנה בימי נעורי וכולם יודעים לומר 'איזה אמא טובה יש לך'. מישהי שאני לגמרי לא מכירה ידעה לספר לי שגנבו לי את האוטו. לי נראה שכל חיי הפרטיים פרושים לרווחה כמו נייר עיתון. כל מה שהיא יודעת עלי כל העולם יודע.

לכן אני ממעטת לספר לה עלי אבל היא חוקרת ולפעמים מוציאה אינפורמציה כדי לספר לחברה.

עכשיו היא אומרת שאני לא מספרת לה כלום. לכן היא גם לא מספרת לי כלום. ואתם יודעים כבר מה היא לא מספרת לי. זה כתוב כאן. בסוף אני אשמה. תמיד אני אשמה.

מה עכשיו היא מסתירה ממני?