הכל חדש ונוצץ

כן, היינו רק חמישה. אבא אמא אני ו-2 הבנים.

הולך ופוחת הדור ולא רק משום שחלק מבני המשפחה מצאו משכן קבע.

משום שאנחנו כלכך שסועים ומפורדים.

ובעצם זה חבל

כשהיינו ילדים היינו חוגגים בביתה של סבתא. האם אמא שלי.

היא היתה גרה בואדי ניסנס. כן פולניה בואדי וכמעט כל שכניה היו ערבים או יהודים שנראו כמו ערבים. הייתי חברה איתם עד שהם בגרו והתחילו לזרוק עלינו אבנים. היא היתה גרה בבית ערבי ישן והיה לה רק חדר אחד מטבח ושירותים.

ולמרות הכל ליל הסדר היה חוויה בלתי נשכחת. סבא שהיה  מסורתי, אפילו יותר מזה ניהל את הסדר. הוא היה קורא בהגדה לבדו ואיש לא היה מתערב מההתחלה עד הסוף. הוא היה קורא במין עברית אשכנזית כזאת שאף אחד לא הבין. חוץ מסוי סוי וכמו שנאמר אני לא זוכרת כלום.

כולם היו מגיעים לשם. הורי ואחותי, הדוד מירושלים או מגבעתיים. תלוי איפה הוא גר. אח של אמי. בני משפחתו שהיתה מתרחבת מידי פעם, לפעמים גם הסבתא השניה שלי היתה מגיעה וגם הדודים האלה שעכשיו בגרמניה. הם היו אפיקורסים מוחלטים ורב השנים בכלל לא חגגו את הסדר.

הדוד ההוא מירושלים היה אחראי על כל נושא השירה. קולו ברמה נשמע והוא לא היה מוותר על אף שיר. החל מהיא שעמדה עד חד גדיא עפי הנוסח של יהודה שרת. למי שמכיר.

אבל החוויה הכי מסעירה היתה כוסו של אליהו. באמת האמנו שהוא בא ושתה ממנה.

...לאט לאט פחתנו, או שההרכבים השתנו. פעמים רבות חגגנו אצל אותו דוד בגבעתיים עם משפחתו ומשפחת אשתו. לא היה שם את אותו מקסם ילדות כפי שהיה אצל סבתא...

סבא הלך לעולמו ולא נמצא לו מחליף עד היום...

אני התחתנתי והבאתי את משפחתו של בעלי, והפסקנו לחגוג עם הדוד בגבעתיים, הסבתות בינתיים הלכו לעולמן, גם הדוד...........אחכ אחותי התחתנה והביאה איתה את משפחתו של בעלה ואני התגרשתי....וגם היא והסתכסכנו...

כך שהיינו חמישה, כל האחרים חגגו במקומות אחרים

הדודה בגרמניה כבר מזמן חוגגת בגרמניה עם בן אחיו של בעלה ומשפחתו..

הדודה בגבעתיים כבר מזמן חוגגת עם בנותיה ובני משפחותיהן

בעלי לשעבר חוגג עם הוריו, אחיו ובני משפחתו ומשפחתה של אשתו.

גם משפחתו של ה-X של אחותי חוגגת בנפרד, עד לא מזמן חגגנו יחד.

גם אחותי חגגה איפ'שהו עם ילדיה לא איכפת לי איפה (בתאילנד בלי הילדים)

ואנחנו נותרנו חמישה.....אם לא היינו שסועים היינו אולי 50 .... או יותר.....6 סדרים

אבל היה נחמד לחגוג בחמישה...

התלבשתי בדיוק כמו בשנה שעברה בדרכי לחוף התמרים, היינו חגיגיים ורחוצים.

השולחן היה ערוך כמו תמיד

קראנו בהגדה כמו תמיד ושרנו את השירים כמו תמיד

היה אוכל בשפע כמו תמיד

הכל כמו תמיד

ורק משפחתה של אחותי היתה חסרה....וזה היה כלכך טוב....כמה מתח היא היתה תמיד מביאה למפגשים האלה.....

חג שמח..