הכל חדש ונוצץ

מחר אנחנו אמורים לטוס לאילת לכבוד יום הולדתו ה-25 של סוסון.

החייזרון שלי לא יטוס איתנו כי הוא משתתף בהצגה לכבוד יום השואה

הוא יסע בלילה למחרת לאילת באוטובוס ואמא שלי רוצה להביא אותו לתחנת האוטובוס ולדאוג שהכל בסדר.

עד כאן טוב ויפה.

אבל עם אמא שלי שום דבר לא יכול להיות טוב ויפה.

התחלנו לשוחח קצת על החייזרון. הוא כבר עצמאי בשטח ובאמת לא זקוק לעזרתה בעליה לאוטובוס, הוא אורז לעצמו את המזוודה, רק הוא אורז כי רק הוא מחליט מה הוא לובש ומה הוא לוקח לי אין כבר זכות להתערב.

כל הכבוד לו - אומרת הזקנה.

באמת כל הכבוד לו.- אני אומרת - אבל גם כל הכבוד לי.

והתכוונתי לזה. סהכ אני מגדלת לבד 2 ילדים. שניהם אחלה באמת. אני מסתדרת איתם יופי בדכ, גם עם ילד שעבר תאונה קשה, וגם עם נער מתבגר שאני מגיעה איתו למינימום תקלות. מגיעה לי טפיחה על השכם. אני גם לא עובדת אך איני במצוקה כלכלית ורמת חיי גבוהה  יחסית לאנשים שכן עובדים. אני מצליחה להחזיק בית תקין וילדים תקינים בלי שום עזרה מבחוץ. על הכל טפו טפו, וסהכ סידרתי לבחור את כל העניינים הזמנתי נסיעה, שילמתי קיבלתי הנחיות וכל מה שנותר לו זה לעלות על האוטובוס. אפילו לא לשלם.

אבל היא חושבת אחרת.

נימת זלזול עמוקה נשמעה בקולה "את????? כל הכבוד לך????? מה את בכלל עושה???? תסתכלו עליה נותנת לעצמה מחמאות" וצחקקה בלגלוג.

כן אמא , אני נותנת לעצמי מחמאות כי את לא נותנת לי ואפפעם לא נתת לי. ובכלל איך את מדברת אלי? מי את בכלל שתזלזלי בי? מה את עשית בחיים שלך שאת בכלל מרשה לעצמך ללגלג עלי. סתמי את הפה שלך

- איך את מדברת אלי? היא התחילה לצעוק.

כמו שמגיע לך.

חולירע.

אני בכלל לא מבינה למה אני מתרגשת מהאישה המפגרת הזאת.

החלטתי לחרוג מהחרם שלי על חגיגות יומולדת לכבוד יום הולדתו ה-25 של סוסון.

הזמנתי את אבא שלו שעושה קצת קונצים

הזמנתי את הזקנים

ואני מתחרטת על זה

אבל לא בא לי לפגוע בסוסון ולבטל את זה.

מה לעשות?