הכל חדש ונוצץ

כן, כבר חלפה שנה....

אני זוכרת את הפוסט האחרון שפרסמתי על המפלצת. אותו היא לא שחזרה. זה היה קשור במשחק סוני שהיה מאוד אהוב על בני. הוא חיכה לו בכיליון עיניים. הוא הזמין אותו לפני שהוא יצא לאור....לאחר זמן הוא התחיל לנדנד לי שהוא רוצה צ'יפ. מה זה צ'יפ? זה רכיב קטן שיאפשר לשחק משחקים צרובים ב-PS2 . לא הבנתי למה הוא רוצה את זה. הוא נודניק לא קטן. הוא רוצה שאקנה לו את כל העולם וחשבתי שזו עוד גחמה שלו. גם צדקתי. אבל מאיפה זה צץ? היא השיגה לילדים שלה משחק צרוב, את אותו משחק שהבן שלי חלם עליו.

התרתחתי. זה לא שהילדים שלה מתים על המשחק הזה. זה היה כדי להראות לילד או לי שהיא השיגה את זה ואני לא. וגם אם אנחנו לא מדברות הרי יש לי ילדים, איתם היא כן דיברה ולמה לא להוציא לי את המיץ דרך הילדים? היא כל הזמן הזמינה אותו לשחק עם הילדים שלה, והוא רק חיכה שיזמינו אותו. הוא היה מת על הילדים שלה אבל גם את זה היא ניצלה. הם היו זמינים לו רק כאשר היא הסכימה או היה לה משהו כדי להתגרות בי או בילדי.

קניתי לו את הצ'יפ הזה וגם את המשחק. מניאקית שכמותה.

זה היה הסיפור האחרון שפרסמתי עליה בבלוג הקודם.

אותה שבת, בדיוק היום לפני שנה, חבריו של בנה הגדול חיפשו בגוגל את שמות  ההורים. כך הם מצאו את הבלוג שלי. פרסמתי אז את שמה. הם כתבו לי משהו, קיללו אותי קצת, הבן שלי קילל אותם בחזרה ואני ישבתי וחיכיתי לבאות. מצד אחד שמחתי שהם גילו את הבלוג, הרי בשביל זה פתחתי אותו, מצד שני פחדתי. נראה מה יהיה עכשיו

חיכיתי יומיים. ניסיתי גמני לחפש בגוגל, לראות מה הם מצאו ואיך. חיפשתי ומצאתי אבל.... כשניסיתי להכנס לבלוג דרך הגוגל קיבלתי את המסך הזה. מה????? מה זה פה???? מה קורה????

לאט לאט ראיתי איך אני נעלמת מהמסכים. ברשימות של בלוגים לפי קטגוריות ראיתי את כולם...אפילו הופעתי על מסך קודם אבל אני לא הייתי שם. נמחקתי. נעלמתי. היא העלימה אותי . כרגיל. כמו שהיא מנסה לעשות כבר הרבה זמן בחיים האמיתיים. דמיט. היא שוב ניצחה אותי. אני מפסידה תמיד. היא מנצחת תמיד. איך זה קורה???? בגוגל היה ניתן עוד לראות כמה פוסטים. אחכ גם זה נעלם.

שיט, הכל הלך, כל יצירותי המופלאות... אין... הכל נעלם...פעם ראשונה שאני בכלל כותבת אפילו נדהמתי לפעמים מכמה פוסטים...אבל זה איננו יותר. מת. היא הרגה אותי כמו שהיא עושה כבר לאט לאט במשך 10 שנים ומשתמשת בכל אמצעי על קו התפר בין האסור והמותר על פי החוק.

קשה לי לתאר את הרגשתי כשראיתי את המסך הלבן ההוא. עד היום כשאני רואה אותו נעשה לי רע. ואני רואה אותו הרבה אצל בלוגרים שפשוט התאדו להם. עד היום אני פוחדת לראות אותו שוב. מי יודע למה היא מסוגלת. האכזריות שלה זה משהו שלא קיים בטבע וככל שהזמן חולף אני מזדעזעת ממנה יותר ויותר. היתה לי תכתובת עם יריב בקשר לבלוג. ואני כועסת עליו. הוא נתן יד אחת איתה. הוא נתן יד אחת להתעללות שלה בי. וכל עוד אני מתקתקת את מס' הבלוג ואני מקבלת מסך לבן אני מתחלחלת. הוא נתן יד לפושעת הזאת שרוצחת אותי בדם קר באיטיות. ואחכ הולכת לבקש צווי הגנה, כי זה מה שהיא היתה עושה לי אם הייתי נוהגת בה באכזריות כה מופלאה. ואני מתפלאה איך היא מקבלת אותם. מה היא בדיוק אמרה לשופטת כדי להפוך אותי למסוכנת ואותה לצדיקה תמימה. היא מפחידה אותי...

אמנם קמתי, אבל זה לא זה.

עד היום אני בודקת כל הזמן אם היא לא העלימה אותי שוב