הכל חדש ונוצץ

יום העצמאות ועצוב לי לא בגלל שאתמול היה יום הזיכרון.

עצוב לי כי יש לי ילד שלא רוצה לגדול.

עצוב לי כי יש לי ילד אחר שכן רוצה לגדול וישאיר אותי לבד....עם הילד שלא רוצה לגדול.

עצוב לי כי אני נזכרת בימים אחרים.

הייתי פעם נשואה אתם יודעים. והיו לנו חברים. לבעלי היו חברי ילדות שהיינו נפגשים הרבה.

בערב יום העצמאות היינו עושים כל שנה קומזיץ עד הבוקר.

בחג היינו מטיילים

משום מה עולות לי תמונות בראש מטיול אחד ביער פקיעין.

הלכנו מסלול די קשה ואני נזכרת איך אחד החברים של בעלי עזר לנו. איך הוא לקח את סוסון הפיצפון על הידיים.

ואיך אחכ עשינו על האש.

היום אין קומזיצים ואין פיקניקים ואין טיולים ואין על האש.

עוד מעט גם לא יהיו קריות שמחה.

אתמול היה לי עצוב

אחד הבנים עזב אותי והלך עם חבריו. נתתי לו את ברכת הדרך. הרי זו דרכו של עולם.

נשארתי עם הילד שלא רוצה לגדול. למה אין לו חברים בכלל?

אמנם אם הוא היה רוצה לגדול אני הייתי לבד. אבל מוטב לי להיות לגמרי לבד מאשר עם ילד שלא רוצה לגדול

ובברכת חג שמח לכולם.