הכל חדש ונוצץ

היום בלוגולדת היום בלוגולדת

היום בלוגולדת לבלוג שלי

היום בלוגולדת היום בלוגולדת

היום בלוגולדת לבלוג שלי

חג לו שמח וזר לו פורח

היום בלוגולדת לבלוג שלי

חג לו שמח וזר לו פורח

היום בלוגולדת לבלוג שלי

הכל חדש ונוצץ קראתי לו. לא הרגשתי אז חדשה ונוצצת. הרגשתי שהרגו אותי.

אחרי שהתייאשתי מיריב שיחזיר לי את הבלוג הקודם קמתי כמו עוף החול ופתחתי בלוג חדש.

איזה מזל שבוירטואליה אפשר לקום לתחיה....

אבל עד היום אני מרגישה שהרגו אותי

הכל חדש ונוצץ קראתי לו. כדי שמעכשיו הכל יהיה כך. חדש נוצץ ויפה. הנה קבלו את דפנה החדשה והנוצצת. דפנה כבר לא כועסת יותר, דפנה כבר לא סוערת, דפנה כבר שקטה כמו החול הזהוב במדבר, שקטה כמו שאתם רוצים. כמו שאתם אוהבים. בלי סערות כמו הים הכחול, בלי תגובות נאצה. חמודה ויפה כזאת, כמו במציאות, כמו שכולם רוצים לראות אותי. בלי הכעסים, בלי הסערות הפנימיות, בלי סיפורי הזוועה. את סיפורי הזוועה נשאיר בפנים. כמו במציאות. אני אחייך לכולם כמו במציאות כאשר הלב שלי נשרף מכאב..

פרסמתי פוסטים אנמיים חדשים ונוצצים

אבל אז שאלתי את עצמי בשביל מה בכלל אני צריכה בלוג...

בכז התאהבתי בעניין הזה של הבלוגים וכשהייתי סגורה ראיתי איך הכל ממשיך בלעדי...היי רגע רגע , אני רוצה להמשיך, עוד לא אמרתי כלום...והכרתי כאן אנשים...לא רוצה ללכת הביתה...

הכל חדש ונוצץ קראתי לו אבל מה בכלל יעודו? להמשיך את הקשרים שנוצרו ולפתח אותם? או להמשיך עם סיפורי הזוועה... בלי אפקט הנקמה כי אסור לי לפרסם את שמה של הפושעת...

עד היום בעצם אני לא יודעת. יצרתי קצת קשרים חברתיים מחוץ לבלוגיה אבל אני קצת אנמית בעניין, אט אט חזרתי לספר את סיפורי הזוועה אך לא תמיד אני יודעת בשביל מה. נקמה זה טוב, זה כיף, אבל סתם לחשוף כאב לא בטוח שזה פותר משהו...אולי אכתוב ספר, לא יודעת, זה לא יהיה רב מכר. אני לא מספיק פופולארית. יש לי גם הרבה שונאים כאן בלי לנקוב בשמות חלק מזה בגלל דיעותי הפוליטיות הימניות.

אז אני כאן. אפילו לא יודעת למה.

הכל חדש ונוצץ קראתי לו ולעצמי קראתי לא חשוב.

בינתיים שיניתי את השמות

הכל חדש ונוצץ הפך להכל חדש ומוצץ

מדפנה הנוצצת הפכתי לדפנה המוצצת (לו יהי)

ומלא חשוב הפכתי לחשובה מאוד (לו יהי)

.