הכל חדש ונוצץ

לא הייתי בהפגנה בכיכר. שלחתי לשם נציג. הוא סיפר שהיה שם הפנינג נחמד דומה ליום העצמאות, כבישים חסומים וחנויות פתוחות. ואני שואלת האם לנו תושבי חיפה לא מגיע מן הפנינג שכזה? אנחנו ספגנו את הקטיושות, אנחנו רצנו למקלטים, אנחנו לא זזנו מהבית במקום לשבת על חוף הים ובבתי קפה. למה לא מגיע לנו גם קצת בידור? הופעות של אומנים ודברי מחאה. אנחנו עדיין סובלים מהטראומה הזאת, לחשוב שמישהו יעשה push the button , כמו שמתכננים לקיץ הבא , מלחמה צודקת ומתוכננת היטב ואנחנו שוב נספוג ובתלאביב יפגינו סולידאריות ויצקצקו בלשון: איזה מסכנים ואחכ ישכחו לגמרי את האזרחים שנהרגו.

ומה אומר אולמרט על כל זה? אני לא אתפטר. אני אתקן. מה תתקן? תצא למלחמת יש ברירה יותר מוצלחת? עם פחות חיילים הרוגים? האמת, 160 חיילים הרוגים זה לא הרבה. במלחמות קודמות נהרגו יותר. הרבה יותר, ולא צרחנו כל כך. אז מה הטראומה הגדולה של המלחמה הזאת? שלא היו השגים? שלא היו מטרות? שהיא היתה סתם? שהחיילים הלכו לשוא? במלחמה הצודקת הבאה ילכו יותר.

הטראומה הגדולה של המלחמה הזאת היא העורף המופקר. העורף שלא התכונן לקראת זה למרות שזה היה בתכנון, הקטיושות שנפלו בכל מקום ושרפו והרסו והרגו, תחושת הפחד שאף אחד בעצם לא מגן עלינו אנחנו האזרחים, גברים, נשים וטף עומדים חסרי אונים מול התקפת אויב מאסיבית במטווח ואף אחד לא עושה דבר וגם לא לוקח אחריות. הפליטים, כל התחושה הזאת שאין מה לעשות חוץ מלברוח או לשמש מטרה.

עם ישראל בוכה על חייליו אבל מתעלם כרגיל מהדבר האמיתי. האזרחים שנהרגו והופקרו.

אולי במקום לומר בפעם הבאה כשנצא למלחמה 'צודקת' שכזאת נהיה יותר מוכנים צריך לומר שבפעם הבאה לא נצא למלחמה בכלל אם זה לא הכרחי. אם לא רוצים חיילים הרוגים לא יוצאים למלחמות יזומות בלתי נחוצות.

ומה בקשר לנבחרינו הכשלונרים? אני מורידה את הכובע בפני העמידות וכושר ההשרדות שלהם. גם כשאומרים להם נכשלתם הם אומרים אנחנו נשאר. גם אם יוצאים לככרות בקריאות לכו הביתה הם לא הולכים. והם יודעים למה. אני עוקבת אחרי התנהלותו של אולמרט מההתחלה.

הוא היה מקום 32 בליכוד אבל כששרון הקים את קדימה הוא ליקק לשרון היטב היטב וכך נעשה האיש מס' 2. וכששרון וקדימה שלו נבחרו הוא היה הסגן ועכשיו הוא הראש.  האם הפאשלות בטיפול בשרון היו מקריות?? את זה איש לא שאל . שרון נמצא היום בנבצרות תמידית והאופורטיוניסט הזה יושב במקומו. כשהוא נבחר על גלי הפופולאריות של שרון בבחירות 2006. רק מי שבחר בו שכח שהוא לא שרון האהוב כל כך מי יודע למה.

הוא הקים לעצמו ממשלה דליקטס בדיוק לטעמו. הבולט במהלכיו הוא מינוי עמיר פרץ לשר הבטחון. כל תינוק מבין היום שזה היה ניטרול מכוון של האיש הזה. one down אמר אולמרט לעצמו וחיכך ידיו בהנאה. הוא השיג 2 ציפורים במכה אחת. גם שר ביטחון שלא מבין כלום וגם שיתוק הסכנה שיכולה היתה לבוא מצד עמיר פרץ אילו הוא היה שר האוצר או שר חברתי כלשהו. אכן מהלך מבריק. אני רק לא מבינה למה פרץ שהוא לא איש טיפש הסכים למהלך הזה.

הלאה. הוא יצא למלחמה עטור בסיסמאות. מה באמת עלה בראש שלו כשהוא יצא למלחמה הזאת באמת אין לי מושג. המלחמה נכשלה. מה הוא אומר? טעיתי. אני אתקן. לא רע ממש לא רע. ציפי ליבני חותרת תחתיו. עכשיו גם היא תקבל ממנו טיפול הולם. הוא מזכיר לי מישהי שמככבת הרבה בבלוג שלי. קראתי לה הידרה. נראה לי שגם לראש ממשלתינו מתאים כינוי זה. לא לזלזל בו. הוא מתוחכם מאין כמוהו.

ולסיכום ראיתי ייצוג נרחב בהפגנה מטעם השמאל ואני רוצה לומר גם הימין מתנגד למלחמות. כאלה בעיקר.

הערה: אני כותבת זאת רק על סמך חדשות ערוץ 2 לא הייתי שם. מצאתי כאן תמונה אחרת שמאוד אהבתי