הכל חדש ונוצץ

אש אש מדורה

ינקי דודל בחורה

(זאת הגירסה המעודנת שלנו, גם את ינקי דודל אפשר לשרוף)

קשתינו חיש נמשוכה

נזרוק למעלה חץ

שולחן יפה נערוכה

בדשא תחת עץ

היום לג בעומר

היום היום לג בעומר

היום לג בעומר. כולם ישנים כולם הפוכים כאילו זה היום היחידי בשנה שהולכים לישון בשש בבוקר.

אני? אני לא חגגתי. לא היתה לי מדורה. אפילו לא יצאתי החוצה לראות מדורות. כבר כמה שנים שאני לא משתתפת בשום מדורה. לא מזמינים אותי. לא צריך.

גם את סוסון מאז שסיים בצפר לא מזמינים. הוא לפחות יוצא לראות.

אצל החייזרון לעומת זאת המצב שונה.

מרוב חתונות הוא לא יודע על איזו לרקוד. יש לו חברים מהבצפר. יש לו חברים מהשכונה. לפעמים זה מתנגש. הוא היה במדורה עם חבריו מהשכונה. חברו הטוב מהבצפר רצה להצטרף אבל הוא לא. החברים מהשכונה לא הסכימו. אני לא אוהבת דברים כאלה, אני מקווה שזה לא יפגע בחברות ביניהם ואני לא מתערבת יותר מידי בחייו החברתיים. יש לי הרבה מה ללמוד ממנו על חיי חברה.

אני רואה שרבים ממש שונאים את החג הזה. אני לא. מלבד זאת שאני יושבת בבית הוא לא מטריד אותי. דווקא נחמד היה לי בעבר להשתתף במדורות ויש כמה זכורות לטוב

אני זוכרת את המדורה בשכונת מגורי הישנה. הייתי אולי אז בת 5. עשינו אותה באיזו חורשה שצמוד אליה גן נדנדות. הרבה אני לא זוכרת ממנה חוץ מנדנדת הסוס ואוירה קסומה. אחד הדברים הקסומים ביותר שאני בכלל זוכרת.

אני זוכרת את המדורה כשהייתי בכתה ו'. ירדנו כל הכיתה לואדי ואחותי הקטנה הצטרפה. מה שהכי זכור לי זה ילד אחד שדווקא לא סבלתי שעזר לה לרדת לואדי ולעלות חזרה. ממש טיול למיטיבי לכת.

אני זוכרת את המדורה האחרונה שהייתי בה. אני מנסה להזכר מתי זה היה. זה היה ממש כיף. נאספנו לנו כמה משפחות מהשכונה, עשינו על האש, שרפנו בטטות ושתינו קפה שחור. בטטות = תפוחי אדמה. שלא יהיו טעויות. בעצם אפשר לקרוא לזה קרטושקעס. בזמנו היו רק אוכלים בטטות. לא זכור לי הטירוף הזה של איסוף קרשים.

את מי שרפתם השנה?

אתם ודאי יודעים את מי אני הייתי שורפת.

משום מה מצחיק אותי לשרוף תמונה של מישהו שנוא.