הכל חדש ונוצץ

בב' סיוון סבתי האהובה נפטרה. הייתי אז תלמידת תיכון. בכיתה יא או יב. יא אני חושבת. אבל אני לא בטוחה. היא נפטרה מהמחלה האיומה ההיא.

היא היתה הסבתא הכי טובה בעולם. היא אהבה אותי יותר מכל אחד בעולם עד היום.

היא היתה אמא של אבא. היא היתה גרה במרכז הכרמל ודיברה 5 שפות. היא קראה המון ספרים ואהבה מוזיקה קלאסית. מידי שבת הייתי באה אליה עם אבא ושם הייתי מקבלת את מנת האהבה שלא קבלתי מאמי. בשביל אמי הייתי רעה וטפשה. בשביל סבתא הייתי טובה יפה וחכמה. היא היתה הולכת בראש חוצות ומתגאה בי. היא הייתה אחות במקצועה, עבדה בבית אבות לקחה אותי לשם לפעמים והיתה מתפארת. זאת הנכדה שלי זאת הנכדה שלי. היינו הולכות גם לדודים, אלה שהיום בגרמניה. אז הם גרו באחוזה והיה להם כלב גדול. והדודה נגנה בשבילי בפסנתר. הכיף הכי גדול שלי היה ללכת לסבתא כל שבת עם אבא.

לימים היא חלתה בסרטן. הייתי אז בת 11 ולא הבנתי את משמעות המחלה. ידעתי שמתים ממנה.

סבתא קצת נעלמה לי, הדודים נסעו לגרמניה

סבתא כבר לא היתה מה שהיתה

גמני כבר לא הייתי מה שהייתי מסיבות אחרות לגמרי.

כרתו לה שד והיא הצליחה להחזיק מעמד עוד כמה שנים.

אבל המחלה התפשטה בה שוב, ללא רחם. סבתא הלכה ורזתה עד שכמעט לא ראו אותה.

ואני בכלל לא הבנתי מה קורה. סבתא לא התלוננה, אם כן אז לא באוזני. הייתי כבר תלמידת תיכון ובאתי אליה אחרי הבצפר לקבל את מנת הפינוק שלי. באתי לשמוע אצלה מוזיקה מתקליטים כי רק אצלה היה פטיפון. כבר לא מוזיקה קלאסית.

הדודה כבר באה מגרמניה כדי להפרד, ואני לא הבנתי.

בפעם האחרונה שראיתי אותה היא היתה כה רזה ונאנקה מכאבים. ביקשה ממני חיבוק ונשיקה ואני סרבתי.

למחרת  אישפזו אותה בבית חולים ויום אחרי זה היא כבר לא היתה איתנו.

זה היה בב' סיוון לפני הרבה שנים. היום זה ב' סיוון.

הייתי בלוויה. פעם ראשונה שהייתי בלוויה. לא בכיתי.

אבא והדודה ישבו שבעה בביתינו

אני הייתי תלמידת תיכון לא פופולארית. לא היה לי חבר או שהיה כבר אבל לא הסתדרנו. אמא היתה מודאגת. היתה מתה שכבר אתחתן. לחצה עלי בכל הכוח. באותו יום שסבתא נפטרה היתה מסיבה. איזו יחידה צבאית הזמינה את הכיתה שלנו, כיתת בנות. אמא אמרה לי 'לכי למסיבה אולי תכירי מישהו.' ואני הלכתי.

שולה חברתי שאלה: סבתא שלך נפטרה ואת הלכת למסיבה?

בכלל לא חשבתי שעשיתי כאן משהו לא בסדר....

סבתא שלי המסכנה. אפילו שבעה ימים לא ישבו עליה. שמחה דוחה עצב. הם קמו אחרי שלושה ימים לרגל שבועות. ואני , הנכדה שהיא כה אהבה, הלכתי לרקוד.

לא אסלח לעצמי על זה לעולם.

סליחה, סבתא שלי,

תגובות נאצה תתקבלנה בברכה. זה מגיע לי. אל תחסכו במילים.