היינו אתמול בירושלים. לא לרגל 40 שנה לעיר שחוברה לה יחדיו אבל זה השתלב יפה.
החייזרון קיבל ת.ז. על הר הרצל. הוא היה בטיול עם השכבה, אנחנו ההורים היינו בטיול נפרד בערב נפגשנו כולנו על הר הרצל. רק לציין שהילדים לא ידעו שום דבר על הטיול של ההורים.
במשך היום טיילנו בעיר וסביבותיה ורק ניתן לומר שאין סוף לירושלים. כלכך הרבה אתרים יש שם. אנחנו היינו בנבי סמואל, אוגוסטה ויקטוריה, קניון מלחה, רמת רחל - הקיבוץ שירושלים בלעה, טיילת ארמון הנציב, הר הרצל.
הילדים היו בשוק מחנה יהודה, בכנסת, יותר מזה לא הצלחתי להוציא מהחייזרון.
הטיול שלנו היה בדגש פוליטי מוניציפלי.
אם היתה בירושלים עד עכשיו חומה בלב העיר שתחמה את העיר העתיקה הרי היום כל העיר וסביבותיה בנויה חומות וגדרות שיפרידו בין החלקים היהודיים וערביים של העיר. אם פעם שרו ובליבה חומה היום שרים ובליבה חומות. ולא חומות של תקווה. קשה מאוד להפריד בין החלקים היהודיים והערביים של העיר. הם נמצאים אחד בתוך השני כפסיפס, הנה קטע יהודי, וכאן קטע ערבי, וניתן להבחין ביניהם בקלות כאשר על בית ערבי מיכל מים שחור שמרמז על הבדלים בתשתיות בין היהודים והערבים למרות שזוהי אותה עיר. למותר לציין שכל קטע מוקף חומה , או גדר.
ירושלים היום היא העיר הכי גדולה בארץ הן מבחינת שטח והן מבחינת מס' תושבים. היא גדלה מתפשטת ומתפתחת בקצב מסחרר. היא מתפתחת לכל הכיוונים כך שקיבוץ רמת רחל ומס' כפרים ערביים נמצאים היום בשטח המוניציפלי של ירושלים.
ירושלים. בשבילי לנסוע לירושלים זה כמו לנסוע לחו"ל. אי אפשר שלא לחוש באוירה המיוחדת בה, אויר מיוחד של ישן מול חדש, אויר של קודש, אויר של פלורליזם, הרבה קבוצות עברו שם בירושלים וכא השאיר את חותמו. את זה בנו הגרמנים, הטמפלרים, ואת זה הבריטים, את החומה בנו הטורקים, וזה שטח של האום או הכנסיה הסקוטית, או יוונית אורתודוכסית, ואת זה בנו הרוסים. איך כל דת מפרשת אחרת את המקומות הקדושים, איך כל דת אומרת כולה שלי. כל ביקור שלי בירושלים מביא איתו ניחוחות חדשים ושונים. ותמיד זוהי חוויה ראשונית עוצמתית. יש המון עוצמה בעיר הזאת שלא חשתי בשום מקום בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
