הכל חדש ונוצץ

בחמישי ביוני

 גדוד השריון פרץ

באש בדם

אל הקרב יצא

הייתי אז בכיתה ח' אחת הכיתות הנוראות בחיי, עמדתי לצאת לבצפר באיחור כמובן כאשר נשמעה אזעקה עולה ויורדת. כאחוזת תזזית רצתי למקלט. זה היה סוף לשאלות: תהיה מלחמה? לא תהיה מלחמה?

הפחד היה נוראי. הפחידו אותנו כהוגן לפני המלחמה. אני זוכרת את האיומים, אני זוכרת איך נאצר סגר את מיצרי טירן והודיע שהוא הולך להשמיד את ישראל, אני זוכרת איך הכריזו עלינו אמברגו נשק בעיקר צרפת הידידותית שמנעה מאיתנו קבלת מטוסי מיראז' חדישים. פחד היה בכל מקום. בבצפר הסבירו לנו מה לעשות במקרה של אזעקה, לרוץ למקלט אם אפשר, ומה לעשות במקרה של הפצצה לרוץ למקלט או להשכב על הקרקע ולכסות את הראש. המורה הסבירה מה קורה בהפצצה, אם הפצצה נופלת על בית בפינה, היא רק מגלחת אותו ואם היא נופלת במרכז כל הבית מתפוצץ ואז גם לא בטוח שהמקלט יעזור. ואני הסתכלתי בבתים אשר בנוף ושאלתי מי מהם יחטוף פצצה ישירה ומה ישאר. אמאלה מה עושים. לא תהיה מלחמה אמרנו כאשר הכנו רשתות הסוואה לטנקים. לא תהיה לא תהיה, אבל בכל מקרה הורי שמו תחבושות על החלונות וקנו צלופן כחול במקרה של האפלה....

אבל עם האזעקה הראשונה נגמרו כל השאלות. אמאלה יש מלחמה. וכך ישבנו לנו בערב בבית כשאנחנו צמודים לרדיו ושומעים חדשות ומארשים, כמובן לאור המנורה הכחולה שתסתיר אותנו מפני האויב...

רק שהאויב לא הגיע. מטוסיו קורקעו כבר ביום הראשון איזה כיף, אבל אנחנו המשכנו לשבת באור המנורה הכחולה ולשמוע איך כבשנו את ערי הגדה ואיך רבין הרמטכל דאז הכריז שגם יריחו בידינו. שמענו באור הכחול את הקרבות על גבעת התחמושת ואיך ירושלים נכבשה והרב גורן תוקע בשופר ליד הכותל והר הבית בידינו...

כשהתחילו הקרבות בגולן כבר הלכנו לחוף השקט....

דגלים התנופפו בכל עבר...הפחד הזה הפך להיות הניצחון הגדול בהיסטוריה, צהל הפך לצבא החזק בעולם וישראל הקטנה הפכה למעצמה החמישית... והכל בזכות המפקדים שקראו אחרי ולא קדימה...

איזה כיף ניצחנו!!! ישראל הפצפונת נעשתה ישראל גדולה. כל סיני בידינו, הפעם לא נחזיר כמו שהחזרנו ב-56 , ירושלים כולה שלנו, הכותל, הר הבית, הר הצופים כבר לא מנותק, יופי, יש לאן לטייל והרמה הסורית כבר לא מאיימת. אותם מוצבים שהטרידו את מנוחת ישובי הצפון נמצאים עתה בידינו והישובים כבר לא פרושים תחת איום מתמיד...

כמה שירים שרו על המלחמה הזאת....

ואז התחילו לצאת קולות נוספים שקלקלו את שמחת הניצחון, אנחנו עם כובש ואסור לנו להיות ככה, ליהודים אסור להיות עם כובש, צריך להחזיר את השטחים האלה אבל רק תמורת שלום. בינתיים לא סיפחנו את השטחים האלה כמתבקש וגם לא החזרנו. נשארנו במצב ביניים ו-40 שנה אחרי המצב עדיין מצב ביניים.....

......40 שנה חלפו. את סיני כבר החזרנו מזמן, הרצועה הפכה לישות חדשה, חלק מהרשות הפלסטינית, הצבא החזק בעולם הפך לצבא בננות, הערבים הדבילים שברחו בלי נעליים נעשו יותר ויותר חזקים ומתוחכמים ואילו אנחנו עדיין שוהים באופוריה ההיא. חומה גדולה מקיפה את השטחים אשר כבשנו, חומות בכל העיר ירושלים, אין מעבר חופשי בין ישראל וסו קולד פלסטין אמנם יש חומה ויש גדר אבל פלסטין אין. במקום מדינה היא בסיס טירור. רק בגבול הסורי עדיין שקט...

40 שנה אחרי ואנחנו אחרי עוד כמה מלחמות. והמלחמה האחרונה היא ההיפוך הגמור למלחמה ההיא שהיתה. הפעם לא הפחידו אותנו, לא הזהירו אותנו, לא הסבירו לנו מה זאת אזעקה וכיצד לנהוג כאשר פצצה נופלת, הפצצות שלא הגיעו בששת הימים הגיעו עכשיו וראינו מה קורה כאשר פצצה נופלת על בית, המקלטים שלא השתמשו בהם אז , השתמשו בהם עכשיו רק שהם לא היו מוכנים כאז, מנהיגינו יוצאים היום בכרזות וסלוגנים כמו אותו נאצר וקול הרעם מקהיר

עצוב.

אילו רק היינו מנצלים את המלחמה ההיא בצורה יותר יעילה.....