הכל חדש ונוצץ

חזרנו הביתה אחרי זה די המומים.

סוסון כל הזמן מלמל איזה סבתא זו, איזה סבתא זו, איך סבא מסכים להתנהגות כזו

נזכרנו שאבא אמר שהוא קיבל הרבה מתנות והרבה ברכות. הבנו שהם כבר חגגו או  יחגגו והמסטר פיס הזאת היתה מיועדת רק לנו. לי ולילדי. לא רציתי לדמיין איפה הם חגגו ואיך אבל אני בטוחה שאם היו להם חגיגות הן לא נראו כמו זאת.

לא הצלחתי להשתלט על רוגזי. התקשרתי אליה ואמרתי: אל תדברי איתי יותר לעולם וטרקתי.

אחכ קצת התחרטתי. אולי זה היה סהכ מסכת של אי הבנות. בכז אנשים זקנים, אולי הם כבר לא יודעים מה הם עושים....אמא הרי לא מבינה שום דבר במסעדות....או שכך רק נדמה לי...

למחרת הלכנו לאכול בפופולו. אני והילדים, כמידי שבת.

חשבתי לי למה אנחנו לא יכולים להיות משפחה נורמאלית. כמו כולם. תראו כמה אנשים באים לכאן. לא יכולנו כולנו לבוא לכאן אתמול? היום?

במשך הזמן זה נרגע. חשבתי לי אולי לאבא בכז מגיעה חגיגה נורמאלית איתי ועם הילדים.

החלטתי להזמין אותם למסעדה נורמאלית. אמא אמרה שיש לה אורחים אבל בשבוע הבא זה יהיה בסדר.

אורחים, אני כזאת מטומטמת. היא אמרה שאין לה כוח בגלל המצב הבריאותי שלה והרגל, ולכן היא לא מכינה מסיבה כמו פעם, אבל הרי כל שבועיים יש לה אורחים. והיא מקבלת אותם כיד המלך. איך אני אוכלת את הלוקשים שהיא מוכרת לי אני לא מבינה.

קבענו להיום. אתמול אמא מתקשרת ושואלת : נו, איפה זה יהיה?

'לא יודעת עוד, יש מספיק מסעדות נורמאליות בסביבה, אחת מהן, אווזי, פופולו, מוצארט, סטקיית הבוקרים, אולי משהו מחוץ לעיר שהמליצו לי עליה, לימוזינה משהו כזה, מה זה חשוב העיקר שזה מקום נורמאלי שאפשר לחגוג בו , לא כמו המקום ההוא'

'אבל היה שם אוכל טוב'

'אבל זה היה סגור'

'אה, כן, נכון...אבל היומולדת כבר עבר' 

'אבל אנחנו לא חגגנו'

'למה לא חגגנו? הרמנו כוסית אצלי בבית'

'זה היה יין חמוץ, לא יבש חמוץ. מקולקל'

'נתתי לכם יין מתוק'

'לא נכון. טוב זו היתה חגיגה מגעילה.....'

היומולדת עבר היא אמרה...וכמו שתיארתי לעצמי כולם חגגו חוץ ממני והילדים. רק חשבתי שזה יהיה קצת יותר מכובד....ואם היא עברה והם חגגו בלעדי בשביל מה אני מזמינה אותם....מה בעצם נכנס לי לראש להזמין אותם?...דווקא ברכו אותי על ההחלטה הזאת...אמרו לי שהיא נאה ובוגרת... רק שעם האישה הזאת זה טימטום להתנהג בצורה נאה ובוגרת.

התקשרתי שוב: אמא, אנחנו לא הולכים לשום מקום.

היא טרקה. הלואי שתמות

היא הצליחה להרגיז אותי בסופו של דבר. שיט.

מה כבר אני יכולה לצפות מאחת כזאת

התסריט לעומת המציאות הוא כבר כסף קטן. כי בתסריט אנחנו חוגגים במסעדה במציאות גם זה לא היה.

והיא גם בטח זוממת משהו עם אחותי. מי יודע מה. (תחושת בטן)

מחרתיים הם נוסעים לדודים בגרמניה.

הלואי שהיא לא תחזור משם.