הכל חדש ונוצץ

זה היה כמו להכנס לציור של רנואר., דשא ירוק, שולחנות עגולים עם מפות לבנות, שמשיות לבנות, שמיים כחולים והשמש יוקדת במלוא עוזה, סביב השולחנות אנשים בצבעם שונים בעיקר בלבן או בהירים אחרים. ג'ינג'יות שמנמנות לובשות מחלצות גברים מסוקסים. תמיד הייתי מדמה את עצמי יושבת ליד חלון סגור ומסתכלת על זה. עכשיו אני שם בגן של מרכז תרבות צרפת בחיפה, הצרפתית נשמעת מכל מקום. אנחנו עומדים לשיר בצרפתית שירים של ז'ק ברל, הקומפניון דה לה שנסון, אדית פיאף ויוסי בנאי.

אני נכנסת לגן עם הקבוצה ומיד מבחינה בשרה ויורם. שרה ויורם הם זוג מהעבר הרחוק שלי. מהימים שרקדתי ריקודי עם. הם היו הזוג הראשון שנישא. כלכך צעירים הם היו ולא ידעתי מה מחבר אותם. היא היתה מכוערת ברמות שלא יאומנו, אבל אמרו עליה שהיא חכמה. הוא היה חתיך שלא יאומן. בלונדיני עם עיניים כחולות. מה חיבר אותם אני לא יודעת. עד היום הם מחוברים. כך בערך. הוא רוקד ריקודי עם עד היום. היא מזמן כבר לא. הוא הולך לכמה חוגים בחיפה ויש לו בת זוג קבועה. הפלא ופלא דומה לאשתו, לרגע חשבתי פעם שהוא רוקד עם אשתו. זה מעולם לא קרה. היא מכירה את כולם.  התיישבתי לידם ולמרבה הפלא גם אורנית מהחבורה התיישבה שם . היא מכירה את שרה ממקום אחר. מה את עושה כאן? שואל אותי הזוג. פעם רקדתי היום אני שרה. אני עונה. יופי יופי. אורנית מתחילה לדבר עם שרה, אני עם יורם, והוא מנסה להתחיל איתי. כך ליד אשתו. הוא מבקש את הטלפון שלי ומשאני מסרבת הוא דוחף לידי כרטיס ביקור. היה לי פעם קטע עם אותו יורם. הוא דפוק על כל הראש. עד שהתפטרתי ממנו ועכשיו שוב? נו ויי הוזה.

אורנית קמה, אני נשארת עם הזוג שרה מתחילה לספר לי קצת על אורנית, אוקיי יופי עד עכשיו לא ידעתי הרבה על אורנית. עכשיו אני יודעת. למזלינו לא היתה לשרה אף מילה רעה להגיד, שרה היא אמנם רכלנית גדולה אך לא מרושעת. גם את אלכס היא מכירה, אבל עליו אין לה לומר אף מילה טובה. כמו שראתה אותו אמרה:אתם לא רציניים. מסתבר שהם היו פעם שכנים. הוא הבטיח גדולות ונצורות אבל אף פעם לא קיים. האיש פשוט מאוהב בעצמו ואין לו מתחרים. גם שרה היום עוסקת במוזיקה ושרה בחבורת זמר...

זהו, אלכס אוסף אותנו לחזרה רק אחרי שלחצו עליו, כמו שאמרנו, הבחור לא רציני.... אנחנו עולים לבמה, עליזה, הצרפתיה שלנו מציגה את השירים בצרפתית אנחנו שרים חלק בצרפתית חלק בעברית אני שרה את הסולואים שלי, ומהבמה שוב הכל נראה כמו פאריז של סוף המאה ה-19, תקופת האימפרסיוניסטים, לבן קליל הזוי וצרפתי. רק טולוז לוטרק חסר כאן להביא קצת נינוח בארים... ההופעה מסתיימת אנחנו מתיישבים כולנו סביב איזה שולחן, יורם מצטער שאני לא מתיישבת לידו. אלכס מסתלק מיד אחרי ההופעה. יש לו תלמידה ועליזה כועסת. אה, איזה כיף לשבת סביב שולחן עם כוס קפה ולהשמיץ את הבוס...