הכל חדש ונוצץ

אני אישה אינטליגנטית חכמה ומוכשרת. כך אני יודעת וכך כולם אומרים עלי. אבל שום דבר לא עובד אצלי כמו שצריך. כי יש לי בעיה. אני סובלת מהפרעות בתקשורת. אני ממש ממש לא יודעת לתקשר עם בני אדם וכך יוצא שכל הכשרונות מתבזבזים לריק והכל מתפקשש לי. כך פקששתי את משפחתי וכך אני הולכת לפקשש עוד משהו אם לא אשנה את התנהגותי האוטומטית. אני רוצה להשיג דבר מה אבל הדרך בה אני מתנהלת גורמת לי להשיג את ההיפך.

נזכרתי בסיפור ותיק, יהיה לי פשוט יותר קל לספר אותו מאשר משהו שקרה לי בימים האחרונים אם כי בכללי זה די דומה.

כשהייתי בצבא יצאתי עם אהבת חיי. יצאנו תקופה די קצרה ומשהו התפקשש. היה לי מאוד קשה להשלים עם הפיקשוש הזה, בכיתי בימים בכיתי בלילות. לא ממש בכיתי כי אני לא בוכה אבל הייתי מצוברחת כהוגן. חשתי שכל עולמי חרב עלי והתהלכתי כמו צל.

ויהי היום והוא חזר. וואוו איזה כיף. הוא הציע לי לבלות יום ששי איתו אבל הבעיה היתה שאני צפונית והוא מהמרכז אז איך עושים את זה? היו הרבה אפשרויות. אחת מהן היתה שאתארח בבית הוריו אבל נערה חסודה כמוני לא הולכת לישון אצל החבר שלה כי מה יגידו השכנים. יגידו שאני זונה, מופקרת. כך שהוחלט שאני מתארחת אצל הדוד בגבעתיים. וכך, חזרתי לי מהבסיס הדרומי הביתה ארזתי מזוודה עם פיג'מה ומחלצות והלכתי לדוד בגבעתיים. כשהגעתי לשם הסברתי לאהבת חיי איפה אני נמצאת וחיכיתי שהוא יגיע.

הוא לא הגיע. כך עברו להן השעות והוא לא בא. אכלתי ארוחת ערב, הדודים השכיבו את בנותיהם לישון, יצאו לבלות בעצמם, השאירו לי מפתח והוא לא בא. ישבתי ליד הטלוויזיה כססתי ציפורני והוא לא בא. התקשרתי לשאול מתי אתה בא הוא ענה עוד מעט והוא לא בא. ראיתי את כל 'דרום פסיפיק' אני לא יכולה לשכוח את זה, ראיתי ולא ראיתי. אני רק זוכרת משם את השיר I'm gonna wash that man right out of my head שהיה מתאים להפליא לסיטואציה.

בחצות הוא הגיע. הייתי כבר חולה מעצבים. ממש רעדתי מרוב כעס. 'אני לא באה' אמרתי.'אני לא באה. ככה אני לא יוצאת איתך.' בסוף התעשתתי ויצאתי איתו. אבל הייתי עצבנית פחד ופעמים רבות כשאני עצבנית אני שותקת. וכך שתקתי באותו ערב. הוא בא עם עוד זוג אמרתי להם יפה שלום ויותר לא דברתי. לא הייתי מסוגלת להוציא הגה מהפה וכל מה שכבר יצא יצא מגומגם.

הערב היה על הפנים. הוא הביא אותי לאיזו מסיבה אצל איזה חבר והחליט שהוא לא מדבר איתי. בסוף הערב הוא החזיר אותי לבית דודי ואז שאלתי נו מה בהמשך? תחזרי הביתה הוא אמר.

לא רציתי לחזור הביתה. זה לא מה שרציתי שיקרה.

למחרת בבוקר פרץ עלי הדוד בצעקות.'למה השארת את החלונות פתוחים בלילה? הילדות יהיו חולות מזה.!!!'

מכאן ואילך לא ידעתי מה אני עושה. הדבר הכי נכון היה לחזור הביתה אל אמא ולהגיד היה חרא אבל זה לא מה שעשיתי.

תחילה הצטערתי על כך שלא ישנתי אצל הבחור ואולי בגלל זה הוא התנהג אלי ככה. החלטתי שאני נוסעת אליו. הוא דווקא הסכים לקבל אותי ואמר שאמו מכינה עבורי ארוחת צהריים. בינתיים סיפרתי לדודה מה קרה איתו והיא יעצה לי לא לנסוע לשם כי היא לא יודעת לאיזה בית זונות אני נכנסת והיא לא רוצה להיות אחראית. אז החלטתי שאני נוסעת הביתה לחיפה כי אצלה אני לא נשארת אחרי שהדוד פתח עלי את הפה. אחרי דין ודברים היא בקשה שאשאר שם כי בסוף יאשימו אותה בכל ויגידו שהיא קיבלה אותי לא יפה וגרשה אותי מהבית. נשארתי אצלה. הודעתי לאהבת חיי שאני לא באה. הוא כעס ברמות.

אמא אמרה לי שאני יכולה לשכוח ממנו. היא צדקה. חלקית כי הוא חזר עוד כמה וכמה פעמים וגם אז זה לא ממש הסתדר..

איך יכולתי לצאת מהסיפור הזה יותר טוב?