הכל חדש ונוצץ

לפעמים נמאס לי לכתוב כאן. לפעמים אני כותבת ואני לא יודעת בשביל מה. וגם אני לא יודעת בשביל מי. בשביל עצמי או בשביל קוראי הנאמנים או לא.

אני פתחתי בלוג בשביל מטרה מסוימת. בשביל לספר לעולם ולעצמי מי זאת אחותי. אני כאן שנה + ועוד לא הגעתי לקצה הקרחון ולפעמים נדמה לי שלעולם לא אגיע. אני עסוקה בנושאים אחרים ומפספסת את המטרה. לפעמים בא לי לחזור ולספר אבל אין לי את אותו הלהט. אין לי את הלהט לכתוב, אין לי את הלהט לקרוא אחרים, אין לי את הלהט להגיב. אולי זה טוב שאני לא עוסקת באישיות שכל כך מעצבנת אותי. לי יש תחושה של פספוס. אין כבר הרבה פוסטים שעוסקים בה כבעבר ולי זה נראה ממש חסר. גם היתה לי מטרה מסוימת לתאר מערכת יחסים בין שתי אחיות שקיימת לא רק אצלי אולי בצורה פחות מוקצנת.

רציתי בלוג חד נושאי. אבל כרגיל אני מתפזרת ומפספסת את המטרה שבסופו של דבר היתה למצוא דרך להתמודד עם האחות הזאת. נראה לפעמים כאילו אני לא שם יותר וזה טוב, אבל אני עדיין שם. לא בכזאת אינטנסיביות, כאשר הכל מלא חשבונות בלתי פתורים שיכולים לבוא ולצוץ כל רגע. רק אם אני מסתכלת על הפוסטים האחרונים אני רואה שהבעיה קיימת במלוא עוזה.

למשל כאשר אני נמצאת אצל אמא לחגוג לאבא היא כל הזמן נמצאת שם. על הקירות, בטלפון, ואמא כל הזמן מדברת עליה ואני מתפוצצת.

אני נזכרת בעבודה איך קידמתי פרופסור ממכון וייצמן וקיבלתי בעיטה בתחת, וזה רק כדי לספר שזה בדיוק מה שהיא עשתה לי. אני קידמתי לה את העסק וקיבלתי בעיטה בתחת תוך שהיא מכפישה את שמי בכל מקום. אבל לה יש אימפריה ומה יש לי?

אני מנסה לחגוג שוב לאבא יומולדת 80 במקום זה שהתפספס ובראש שלי רק איך הם חגגו איתה בעיקר אחרי שגם הניסיון השני התפספס.

יש לי תובנה שאני מסוגלת לבנות אימפריות אבל בפועל אני ממשיכה לשבת בבית והיא מתקדמת על חורבותי.

אני עוברת אימון ונותנים לי שיעורי בית. הכל קשור בה. הזקנים מפלים אותי לרעה ביחס אליה, מסתירים ממני דברים שקשורים בה, באים לבקר אותה ואותי לא, אמא כל הזמן יורדת עלי ומשבחת אותה. היא הצליחה להרחיק אותי מהמשפחה, היא עושה מה שמתחשק לה וזה זוכה לתמיכה, פעם היינו חברות ועכשיו אנחנו מוכנות להרוג אחת את השניה, רק היא מעניינת את ההורים שלי.

גם כשכתבתי על אמריקה נזכרתי איך נפרדתי ממנה ואיך הנסיעה הזאת השפיעה עליה

וגם כשאני כותבת על הדודה מגרמניה אני מנסה להבין מה התפתח בינה ובין הדודה וגם אם הדודה באפליה. לא בטוח.

האמת אני גם לא יודעת למה כתבתי את זה.

מישהו שם לב לזה?

לפעמים חסרים לי כאן אייקונים. זה דווקא לא.