הזכרתי ריקודי עמים. הזכרתי שיש כאן משהו שקשור באחותי אז בקשה.
כידוע היינו חברות טובות תקופה מסויימת ועדיין אני תוהה איך נעשינו חברות ומנגד איך הפכנו אויבות שמוכנות להרוג אחת את השניה.
אז שוב, היינו רבות הרבה בילדות, אחכ כל אחת מצאה את מקומה וכאשר סחבתי אותה לריקודי עם נעשינו חברות. בהתחלה הלכתי לבד או יותר נכון עם קבוצה של חברים. אחכ הבאתי אותה לעסק. היא לא ידעה להזיז רגל מה שלא הפריע לה להכנס למרכז המעגל. לאט לאט היא למדה, נעשתה רקדנית לא רעה וגם היא התחילה לרקוד בלקנים שזה כאמור שידרוג אתגרי של ריקודי עם ישראליים. היינו רוקדות יחד, משתוללות יחד צוחקות יחד ומרכלות יחד על כל מי שאפשר. היא הכירה שם בני זוג לריקודים ולחיים.... אצלי הקטע הזה היה יותר קשה. אני התחתנתי במשך הזמן עם מישהו שלא רוקד וכך מצאתי את עצמי פעמים רבות בלי בנזוג לריקודים כאשר אני יושבת בצד ומסתכלת עליה. הסתכלתי עליה בפירגון שהיום אני ממש לא מבינה אותו. עם כל התהפוכות שהיו אז בחייה נהניתי לראות איך אחותי הקטנה נהנית. אולי העובדה שהייתי נשואה, ואחכ גם עם ילד והיא היתה עדיין בחיפושים קדחתניים אחר החיים גרמו לי להתנהג יותר כמו אמא קטנה מאשר אחות או חברה. כך הגענו בסופו של דבר למצב הזה שהיינו באות שבוע אחר שבוע לחוג הריקודים בחיפה כשאני כבר שנים רבות כבר לא גרה בחיפה היא היתה רוקדת ואני הייתי מסתכלת עליה בפירגון.
אבל זה לא היה החוג היחידי שהלכתי אליו. גם בעירי שבמרכז היו חוגים לריקודים ושם התמונה היתה לגמרי אחרת. בחוג לריקודי עם היה לי בנזוג קבוע ובחוג לריקודי עמים היה לי בנזוג שהתאהב בי. יום אחד הזמנתי אותה אלי והלכנו יחד לחוג שלי. חוג הבלקנים ושאר עמים. כאן התהפכה התמונה. אני רקדתי כל הערב עם האיש שאהב אותי, היא הסתכלה עלי. רק שהיא לא ממש פרגנה לי. עד היום היא לא תשכח לי את זה. איך איך עשיתי לה דבר כזה....
ועכשיו קצת ריקודים בלקניים להמחשה. תהנו.
בגמר הסירטון ניתן לראות סירטונים נוספים אפילו מוצלחים יותר. מומלץ ביותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@