הכל חדש ונוצץ

אני לא בטוחה שהיא הגרועה ביותר אבל ללא ספק היא היתה גרועה. והיא לקוחה מתחום אחר לגמרי וניתנה לי עי אשת מקצוע. ומעשה שהיה כך היה.

לפני מס' שנים היה לי איזה קטע עם בן של סלבריטאי. הקטע הזה החזיק מעמד זמן קצר והלך לדרכו. אולם אני לא ממש השלמתי עם זה

ובאותם ימים מת אותו סלבריטאי. חברתי שולה בשרה לי על כך ושאלתי אותה: ללכת ללוויה? היא אמרה לי בשום אופן לא. את תרגישי רע מזה. זאת היתה עצת אחיתופל במובן האמיתי שלה.

אני ברוב חוכמתי החלטתי לשמוע second opinion והתקשרתי לערן. ערן היה מפוצץ אז המליצו לי על מישהי. הלכתי לשאול את אותה מישהי מה לעשות . היא אמרה לי ללכת. למה לא? אולי הוא יעריך את נוכחותי ואם לא בטח זו תהיה לוויה המונית עם הרבה סלבריטאים ואף אחד לא ישים לב אלי. ובכלל זאת הזדמנות להשתפשף בין הרבה סלבריטאים.

הלכתי. וזה היה נורא. רציתי שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותי חשבתי שממילא אני בבית קברות ואולי כדאי שאכנס לתוך אחד מהם. שמעתי בהתחלה את ההספדים, כן, היו שם סלבים. אז מה. אני ידעתי מי הם הם לא ידעו מי אני למזלי. לא הבנתי בכלל מה אני עושה שם איך הגעתי לשם והכי חשוב איך מסתלקים משם. הרגשתי כמו מרילין מונרו בשירה הידוע happy birthday to you, happy birthday dear president . בדיוק אז מישהו התקשר אלי לסלולרי וכשלא עניתי הוא התעקש וכך הצלחתי למשוך תשומת לב. היה שם מישהו שהכרתי. איזה פקיד בנק שהתנהג כמאבטח. שאל אותי מה אני עושה שם לא ידעתי מה לענות לו. רק חשבתי אם אפגוש אותו בבנק אני אמות. בינתיים הוא מת. מאוחר יותר.

אחרי שכל אחד נשא הספד יצאו כולם בדרך אל חלקת הקבר. שיואו מה אני עושה עכשיו, עכשיו הוא יראה אותי. וכך התחלתי ללכת עם כולם כאשר פתח ההצלה נגלה לרגע לעיני. היציאה. הנה היציאה. וכך הלכתי בקצב לעבר היציאה כאשר אני עושה את עצמי מדברת בסלולארי: כן, מה קרה? אוי ואבוי אני כבר באה!!!!

לא הסתכלתי אחורה לא ימינה ולא שמאלה. אההה הנה האוטו נאנחתי ברווחה. וכך נבלעתי במכוניתי כשאני בורחת משם במהירות האור.

האם מישהו ראה אותי שם? זיהה אותי? איני יודעת עד היום. האיש היחידי שאני יודעת שראה אותי שם הלך לעולמו. אני עדיין שואלת את עצמי לפעמים איך עשיתי דבר כזה ומה היה קורה אילו...

ואת ההיא הייתי חונקת...

זו היתה עצה מטומטמת מאין כמוה. אבל לא זדונית. נזכרתי גם בעצה זדונית ומרושעת. פעם אחרת.