הכל חדש ונוצץ

זה היה ביתי

עם גינה ולול היה ביתי

היה שלך היה שלי היה שלנו

עם שחר יגורו בו זרים

ואנחנו עם כל הזכרונות נעלמים...

שנתיים. לא זוכרת שעכשיו זה שנתיים. זה היה ב-18 לאוגוסט 2005 אבל גם את האירוע הזה החליט מי שהחליט לציין בתאריך העברי. לא הייתי אז בישרא. לו הייתי כאן הייתי צובעת את הבלוג בכתום כהה אבל אחסוך מכולם ומעצמי מה הייתי כותבת כאן

זכור לי רק ויכוח עם אמי ניצולת שואה שצדדה במהלך הזה

אני: זה מזכיר לי את השואה

אמא: איך את מדברת?

אני: נו, זה מזכיר לי את השואה, את הפרק הראשון בעבודת שורשים, איך גרשו אותך מהבית

אמא: מה את משווה בכלל

אני: אני לא הייתי בשואה ולא בהתנתקות אבל לי זה נראה אותו הדבר. מגרשים יהודים מבתיהם.

אמא: זה לא אותו הדבר איך את יכולה לדבר ככה?

אני: בשבילי זה כן אותו הדבר. אני לא מבינה מה ההבדל בין זה שהגרמנים גרשו אותך מהבית  לבין זה שהיהודים מגרשים יהודים מבתיהם. בשבילי זה אותו הדבר. כך לימדו אותי בבצפר על פוגרומים

אמא: פוגרומים? איך את מדברת. מה את יודעת?

אני: אני יודעת על פוגרומים מבצפר ועל ההתנתקות מהתקשורת. לא הייתי לא כאן ולא שם. בשבילי זה אותו הדבר.

אמא: שלא תעיזי לדבר ככה

אני: למה במה זה שונה?

לפתע היא לא ידעה מה לענות לי. בעצם זה לא שונה. היא יצאה למסע ארוך בערבות אסיה בעקבות הגירוש, שבסופו הגיעה לארץ. לאיזה מסע יצאו קורבנות פוגרום עזה?

תשאלו אותה היום על ההתנתקות.

היום היא כבר תגיד שזה היה כמו בשואה...

אספו אותם, פינו אותם מבתיהם, את הבתים הרסו, את הנטועים עקרו. וכל זאת בשביל הקמת חמסטן.

מתנחבלים קרא להם אספסוף זועם שהאמין באמת שרק בגללם אין שלום במזרח התיכון.

עכשיו אנחנו מציינים שנה למלחמה.

ויש עוד מישהו שחושב שהם התנהגו לא יפה כלפי חיילי צהל שנעשו טובים במלחמות נגד יהודים אבל שכחו איך נלחמים נגד ערבים. גם היום כמו אז הם שקטים מידי. המגורשים כמובן. על מצבם היום אין מה להוסיף.