הכל חדש ונוצץ

הוא רק אתמול נולד. לא הייתי כאן כשהוא נולד. אבל באתי לראות אותו. הוא היה אז בן חודש והוא חלה. פתאום היה לו חום גבוה. אמרו שיש לו דלקת קרום המוח וקריסת מערכות. אבל הוא יצא מזה. בגיל 9 חודשים הוא כבר הלך. ראיתי אותו בן שנתיים וכשחזרתי הוא היה בערך בן 4 וכבר היה לו אח קטן. גם לי היה בן קטן אבל איכשהו שום דבר לא התחבר. לפחות בהתחלה. כשהבן שלי גדל קצת הם התחברו למרות שאחיו הצעיר התאים יותר בגיל. אך לא באופי. האח הקטן היה בכיין גדול וכבד תנועה. שני אלה אף פעם לא בכו רק אם קבלו מכה חזקה אבל ממש. אני זוכרת איך הם טיפסו על הסלעים בחוף שני השובבים כשהאח הקטן משתרך אחריהם ובוכה...

היא עשתה כל דבר כדי לחבר את הבן הצעיר שלה עם הבן שלי ובסוף הצליחה למגינת לבי. היא עשתה כל דבר כדי להפריד בינו ובין הבן שלי בכל מיני שיטות כיאה לה. חבל. היא אמרה שלבן הגדול יש מספיק חברים ואילו לבן הקטן אין ובאיזה מקום הבנתי שהיא מחפשת להשתמש בבן שלי לצרכיה. לא הסכמתי אבל זה לא עזר לי הרבה. ההורים הצדיקו את מעשיה.

הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה ביומולדת הזאת. זאת שגרמה לי לפתוח בלוג. לרגע לא חשבתי שזאת תהיה הפעם האחרונה. אבא שלו הביא אותו ואת אחיו ליומולדת וכולם נהנו. הוא בכלל לא ידע מה אמא שלו זוממת. הוא אמר שהיא תבוא ותביא מתנה כי הוא בא בלי מתנה. אמו כזכור לא הגיעה וגם הסבא והסבתא לא. וכך בגמר היומולדת הסתובבנו לנו בקניון. עברנו מחנות לחנות. הם רצו לראות סרט אבל לא היה להם כסף. גם לי לא היה. זאת היתה ההזדמנות האחרונה שלהם לראות סרט ביחד.... לו ידעתי הייתי מוציאה כסף מהכספומט, אבל בטוח שלא הייתי רואה את הכסף הזה בחזרה....

אחרי שהבנתי שהיא זממה להרוס לבני את היומולדת התנתקנו. הילדים עדיין נשארו חברים, היו נפגשים אצל סבתא, היו משחקים בסוני ובמחשב, מחליפים משחקים וחוויות. עד שהחברים שלו גילו את הבלוג. מאז לא שמענו לא ראינו לא יודעים דבר.

הוא רק אתמול נולד. אתמול הוא התגייס לצהל. כך סיפרו לי.

למחזור הקרבי הראשון אחרי המלחמה.

כך רץ לו הזמן. רק אצלי הוא עומד מלכת.