אני אוהבת מסיבות ואירועים. אם מזמינים אותי אני באה. כמעט תמיד.
אבל מחר יש לנו מסיבה ואני חוששת. אני מתלבטת אם ללכת או לא. הכל כלכך טעון. אני עדיין לא שכחתי את החתונה ההיא. החתונה שבה ביקשתי מאלכס לקחת אותי , והוא אמר שהוא לא יכול והופיע עם אורנית. גם ממרחק של חודשיים ויותר זה עדיין טראומטי בשבילי.
לא יוצא לי מהראש המראה הזה שלה, שלהם... אמנם חזרתי לפעילות, אני ממשיכה בחבורה הזאת, אני ממשיכה לקחת שיעורי פיתוח קול. אפילו נחמד לי לפעמים אבל המחשבה על המעשה הזה לא מרפה ממני.
אני צריכה להביא חומוס..... מישהו אחר יכול להביא את החומוס הזה. זה לא בעיה.
אני שונאת מסיבות טעונות... פעם אחת היתה לי כזאת ועשיתי שיעורי בית היטב היטב.
זה היה יום הולדתו ה-10 של בני. הוא רצה לחגוג בפארק שעשועים אך אבוי, הפארק היה היה שייך לאותו בן הסלבריטאי שהזכרתי פעם. היה לנו קטע שזה עתה נגמר ולא רציתי להופיע בפניו. גם הבן שלי הכיר אותו. הוא היה פעם בקייטנה שהוא ניהל והיה כולו עמוס חוויות. לא ידעתי מה לעשות. הבן רוצה לחגוג שם והבטחתי לו, מה אגיד לו עכשיו? אין מקומות? אי אפשר? נחפש מקום אחר? זו כמובן היתה אפשרות, אבל אולי באיזה מקום כן רציתי לפגוש בבחור וזו היתה הזדמנות.
התחלתי לעשות תסריטים מה יהיה אם
מה יהיה אם אחגוג במקום אחר?
מה יהיה אם אחגוג שם והוא בכלל לא יהיה ?
מה יהיה אם אחגוג שם והוא יהיה שם ולא יתיחס אלי?
מה יהיה אם אחגוג שם והוא יהיה שם ויהיה חביב?
על אפשרות אחת לא חשבתי. מה יהיה אם נפגש שם והוא יציע לי לחזור?
וזה בדיוק מה שקרה.
אבל לא התכוננתי לזה
ואמרתי לא!
ואכלתי את עצמי הרבה זמן.
עכשיו אני שוב צריכה לעשות תרשים זרימה.
מה אם לא אבוא?
מה אם אבוא ואורנית בכלל לא תהיה?
מה אם הם יגיעו לחוד?
מה אם הם יגיעו יחד?
האם היא תהיה מסמר הערב?
התרשים הזה עוד לא מושלם...
עוד מעט יש לי שיעור.
אולי אשאל אותו בציניות אם הוא מתכונן להגיע איתה גם הפעם.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@