אני רואה שאצלי הכל הולך בכפולות של 5
לפני 25 שנה נולד סוסון
לפני 20 שנה נסעתי לאמריקע
לפני 15 שנה חזרתי מאמריקע
לפני 10 שנים התחילו הצרות עם אחותי
לפני 5 שנים לא יודעת מה קרה
אך לפני 30 שנה התחתנתי
אפפעם לא טרחתי לציין את זה. שנינו לא טרחנו, אפפעם לא חגגנו יום נישואין או אפילו הזכרנו את זה. זה היה כנראה כלכך מיותר....
לא אהבתי אותו. זה לא היה הוגן להתחתן עם מישהו שאני לא אוהבת. לא היו לי ממנו אפ פעם פרפרים בבטן. יתכן שהוא אהב אותי אך זה לא היה חשוב לי בכלל. לא אהבתי אותו ולא הערכתי אותו. תמיד חשבתי שנפל בחלקי הדבר הכי גרוע. הכי משעמם והכי לא יוצלח. זה לא היה נכון כלל אבל כך החלטתי.
15 שנה היינו יחד. לפי מה שכתוב כאן פשוט סחבנו את זה. לפעמים אני שואלת איך יכולנו לסחוב את זה כלכך הרבה שנים מה שמצחיק בכל העסק שהוא לא רצה להתחתן איתי. היינו הזוג הראשון שהכיר מבין קבוצת חבריו, היינו הזוג האחרון שהתחתן. היינו גם הזוג האחרון שנולד לו ילד. כאשר כולם התחילו נגלה שניה אנחנו התחלנו בנגלה הראשונה. הוא לא רצה ילדים. בכלל. נגלה שלישית לא היתה לנו. לכל האחרים כן היתה ואני די התפוצצתי.
האמת שהעסק הזה נראה לי לגמרי הזוי כשאני קוראת את זה. אבל אני יודעת שיש המון זוגות שמתחתנים ללא אהבה ואיכשהו מחזיקים מעמד אפילו שנים רבות. אמא לא אהבה את אבא והתחתנה איתו והם מחזיקים מעמד עד היום 55 שנה. אחותי לא אהבה את בעלה. הם החזיקו מעמד 13 שנה ואני תוהה איך זה קורה.
באיזשהו שלב החלטתי שנשבר לי לחיות עם מישהו שאני לא אוהבת. חפשתי אהבה. עד היום לא מצאתי. בכל זאת יותר טוב לחיות עם מישהו ללא אהבה מאשר לחיות לבד.