הכל חדש ונוצץ

הפוסט הזה הוא המשך של זה

היא נעשתה חברה של אמא והיתה תוקפת אותי בכל מצב.

הייתי נפגשת איתה באקראי בבנק או בחדר כושר, היא היתה אומרת יש לך הורים עשר! עשר!!! והבן שלי אומר שצריך לתת להורים רישיון. אני כלכך אוהבת את הילדים שלי. את היית צריכה לתת את סוסון לאמא שלך. הייתי חוטפת את החלסטרה ממנה. מאיפה לה הרעיונות האלה לכל הרוחות ומה היא יודעת על הורי?

פעם אחרת היא תקפה אותי על כך שאיני עובדת ושלקחתי כסף מהורי כדי ללמוד איזה קורס באוניברסיטה. איך אני מעיזה לקחת מההורים כסף לקורס כלכך יקר. איזו מן בת אני. היא היתה מתהדרת בכך שהיא עובדת. גם כשטענתי באוזניה שעבדתי במשפחה וקרה מה שקרה היא אמרה שזה הגיע לי כי באתי מאוחר ואכלתי בזמן העבודה.

אמא הזמינה אותה לחגיגת יום הולדתי ה-50 שערכה לי על תקן אחת מחברותי הטובות ביותר. אני לא יודעת איך היא זכתה  למעמד המכובד הזה. היא כמובן עשתה הכי הרבה רעש והיתה מאוד גאה באימי על שהיא ערכה לי מסיבה כזאת. נו, את רואה איזה אמא יש לך? חברותי האחרות החליטו שמשהו דפוק אצלה לגמרי למרות שהיא מציגה את עצמה כהכי חכמה, הכי בסדר ואצלה החיים הכי טובים.

אבל יום אחד הכל קרס. גב' שלומציון פוטרה מעבודתה. היתה לה שם איזו תאונה קטנה . איך זה הביא לפיטורים אין לי מושג. גב' שלומציון הלכה הביתה. כל אותה זחיחות שהיתה לה נעלמה באחת. יותר מזה. היא נכנסה לדיכאון קליני עמוק ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית. מאוחר יותר היא היתה באישפוז יום. היא לא יצאה מהבית, לא פגשה חברים, לא הלכה לאירועים שהוזמנה אליהם. עכשיו היא כבר בחוץ אבל חיה על כדורים פסיכיאטרים.

לא מזמן פגשתי אותה ואת בעלה. בעלה הלבין שער ראשו לחלוטין. פעם לפני זה שראיתי אותו הוא היה שחור שער. היא עצמה התחילה ללמוד משהו ואמרה: תזהרי שזה לא יקרה לך.

עדיין נשארה נשמה טובה.