הכל חדש ונוצץ

ישלי משהו חמוד בנושא חיבוקים אך אני לא יודעת איך להתחיל עם זה רק לומר שפרויקט החיבוקים הוא לא דבר חדש ולא המצאה חדשה.

בסוף 87 הייתי ב i am . חברה שלחה אותי לשם וגם שילמה את הכסף. לא רציתי ללכת. שמעתי כל מיני דברים רעים על סדנאות כאלה כמו מרתון  ו -est . שמעתי שאנשים יצאו מזה דפוקים לכל החיים. בכלל לא היתה לי משיכה לדברים מוזרים כאלה. אבל הלכתי. היא עצמה הלכה לשם לפני כי היא היתה במשבר נישואים עם בעלה וחשבה שזה יעזור לה. זה לא עזר.

אסור לי בעצם לספר מה היה שם. ב- i am . השביעו אותנו. אבל אחרי 20 שנה יש התיישנות לאיסור הזה.

ובכן. היינו עושים שם כל מיני תרגילים שחלקם חרוטים בי עד היום. אחד מהם הוא תרגיל החיבוקים.

נעמדנו ב-2 מעגלים. חיצוני ופנימי. מי שעמד בחוץ פנה פנימה ומי שעמד בפנים פנה החוצה כך שנעמדנו פנים מול פנים. כשנעמדנו זה מול זה היינו צריכים להניף יד ולהצביע.

אצבע אחת - מסתובבים גב אל גב

2 אצבעות - חיוך

3 אצבעות - לחיצת יד

4 אצבעות - חיבוק אחד גדול גדול מכל הלב

אני ממש נרתעתי מחיבוקים. שאני אחבק? אנשים שאני לא מכירה? בנות? אמאלה. אני לא אחבק. אני אלחץ את היד לכולם וזה יהיה מספיק נחמד.

לראשונים שעברו מולי באמת לחצתי את היד. וכך עשו רובם.

לאט לאט נראו יותר חיבוקים בשטח ומישהי שרציתי רק ללחוץ לה אה היד ממש נעלבה. הבנתי שאין לי ברירה. צריך לחבק.

וכך התחבקתי עם כל מי שבא מולי נשים , גברים. היה לי מוזר לחבק אישה. מן דבר רך כזה שמתמוסס בידיים. היה לי נעים לחבק גבר. אפילו הכי מצוקמק. להרגיש את השרירים, הידיים המוצקות ולטבוע בתוך החזה המשולש שלו. אההההה הבלונדיני הזה. איזה כיףףףףף

אבל התגעגעתי לחיבוקים מוכרים יותר. פתאום רציתי לחבק את בעלי שמעולם לא אהבתי לטבוע בין זרועותיו ולומר לו אני אוהבת אותך. אולי נפסיק כבר לריב. ורציתי לחבק איזה חבר שאהבתי. ואת הילד הקטן שלי, ודווקא אנשים שחשבתי שאני אוהבת בכלל לא באו 'לבקר' בסדנת החיבוקים.

גם היום הייתי רוצה לחבק או לקבל חיבוק מכמה אנשים

כן, אלכס היקר שלי אתה הראשון. רק חיבוק אחד קטן ממך.... ועוד אחד... ועוד אחד...

ואת אחותי המנוולת. חיבוק אחד גדוללל אחכ נמשיך לריב כי זה מה שאת אוהבת

וגם אתם הורי היקרים. שניכם ביחד וכל אחד לחוד