אני נוהגת לשוחח עם עצמי. בשירותים, באמבטיה, במיטה , באוטו. קיראו לי שירלי ולנטיין. מ'כפת.
לפעמים השיחות האלה יותר טובות משיחה עם חברה, או פסיכולוג, או פוסט בישרא עם תגובות...
כמו למשל זו של אתמול.
הייתי אתמול מצוברחת. מזה מצוברחת. כמו תמיד. תמיד אני מצוברחת וזה די נמאס לי.
וכך ישבתי לי באחד המקומות הנ"ל ו...
- דפנה מה יש לך
- לא יודעת. אני לא בסדר, כל הזמן רע לי
- למה זה דפנה
- לא יודעת
- אני אעשה הכל להקל עליך, בואי נדבר אולי יצא מזה משהו
- אולי
- תגידי, מי עושה לך רע?
- הוא. בין השאר.
- את אוהבת אותו?
- לא. איך אני יכולה לאהוב מישהו שעושה לי רע?
- ובכל זאת... לפני שהיא הגיעה, לפני שהכל התפרץ, אהבת אותו נכון?
- כן, היה כזה כיף.....
- תחשבי, איך היה בלעדיה, תחשבי איך היה היום אם היא לא היתה. הנה היא איננה. עכשיו את אוהבת אותו?
- כן
- כמה את אוהבת אותו?
- הרבה
- עכשיו את מבינה למה רע לך?
- כן
- הוקל לך קצת
- כן
- אחלה.