הכל חדש ונוצץ

באחד הפוסטים שלי אמרתי שאני בזבוז. למה ? כי לא למדתי לנגן... אבל בעצם עשיתי המון דברים אחרים... אני גם יכולה להתחיל היום, אף פעם לא מאוחר. 

לא מזמן ראיתי את הפוסט המצויין של אמלש. הוא כתוב בצורה של מאמר מדעי והייתי מאמצת את הפורמט הזה. כן, מה אני עשיתי בחיי ולמה אני לא בזבוז?

למשל לא למדתי לנגן כי לא שלחו אותי ללמוד בילדותי. ובבגרותי עשיתי דברים אחרים כך שנגינה לא ממש עניינה  אותי. אולי עכשיו זה יותר מעניין אותי. קנאת סופרים תגידו. אורנית מקבלת את מירב תשומת הלב כי היא מנגנת ואני לא. לא בטוח שזו הסיבה אבל אולי

ובכן מה עשיתי.

בילדותי הייתי מציירת. יותר נכון עד שסיימתי ללמוד. אומנית גדולה לא הייתי . הכשרון הזה בא לידי ביטוי רק בשיעור ציור בבצפר. הייתי הילדה היחידה שלא שיגעה את המורה לציור. גם לא את המורה למוזיקה. מאוחר יותר הייתי מציירת או יותר נכון מאיירת בשיעורים, דוגמניות, שרבוטים מעניינים, והכי את המורים. כך נמנעתי מעונש על חוסר העניין שלי בלימודים. באחת הפעמים עשיתי חנוכיה מפניהם של המורים. כלומר ציירתי את פני המורים, זה היה אמור להיות נרות והשמש היתה המנהלת. הרעיון היה להדליק את הציורים ולשרוף את המורים, אבל המורים ככ נהנו מהציורים האלה וככ שיבחו את עבודתי ואת הרעיון כך שהחנוכיה לא עלתה באש.

אמא שלי זרקה בסוף את כל הציורים 

מציור עברתי לריקודי עם. קבלתי קוצים בתחת. נראה לי לא מעניין לשבת עם מכחול וצבע ולהתחיל להוציא משהו מתחת לידיים. ריקודי עם התפתחו  ב-2 מישורים - ריקודים בלקניים ולהקת מחול ישראלית. עם הלהקה היינו מופיעים ברחבי הארץ ופגשנו כמה וכמה סלבריטאים ואני יכולה לומר מי מהם מריח כמו צנון והוא לא נראה כזה ומי ראוי להקרא בנאדם.

היום אני שרה בחבורת זמר ולומדת פיתוח קול.

הצטרפתי באחרונה למקהלה ששרה לפי תווים ובשפות שונות.

האמת היא שקשה לי קצת למתג כמו אמלש אבל ננסה.

ספורט.  בילדותי הייתי חולת אסטמה ולכן ברחתי מספורט. דווקא אמרו שספורט מפתח את הריאות ושלחו אותי להתעמלות ולחוג לבלט. אני חושבת שמי שאמר זאת צדק. למרות האסטמה יכולתי להשתתף בכל פעילויות הספורט של הבצפר כולל מצעד מחולות ומפעל מארט. תמיד אהבתי ים. למדתי לשחות בגיל 10. לבד. פשוט לקחו אותי לטנטורה, הצלחתי שם לצוף וכל השאר הסתדר לבד. מאז התפתחתי, למדתי סגנונות, שוב לבד, אני שוחה בריכות., היום רק 10 כי אני מתה משעמום ומידי שנה אני משתתפת בצליחת הכנרת. בצלילה הגעתי עד השנורקל. כללית רוב הפעילות הספוטיבית שלי מסתכמת היום בזפזופ ערוצים ובנסיעה למסעדות ובתי קפה. לפעמים אני צועדת בים, אני מנויה בהולמס פלייס וקשה לי לקום מהספה בשביל ללכת לשם.

טיולים. גם זה התחיל בקטנה, טיולי אוטובוס מאורגנים מהבצפר או מהעבודה של אבא. נכנסתי לזה ברצינות בעת לימודי הביולוגיה. מידי פעם היו לנו סיורי טבע שחבלז. יש לציין שהסיורים האלה כיפיים איטיים וידידותיים לסביבה. לא רצים לשומקום. פעמים רבות עומדים ומסתכלים על איזו צפרדע, ציפור נדירה או שפן סלע. וזה בניגוד לטיולי הגדנע או טיולים מהתנועה שממש לא אהבתי. גם זה עבר שידרוג והתחלתי  עם הנסיעות לחו"ל. זה התחיל ביוון, עבר לאירופה והמשיך בארהב. את ארהב חרשתי 5 שנים כל משך שהותי שם ואני יכולה למנות ביתר קלות את המקומות שלא הייתי בהם מאלה שהייתי. אם לא הזכרתי את כל המקומות תיעדתי במצלמה ואולי זה החליף את תפקיד הציור. היום אני די שבעה מטיולים. למרות שמידי פעם אני עושה איזו גיחה קטנה אני לא מתלהבת, בעיקר כשאני חושבת על ההכנות, אריזות, הזמנות, חיים על מזוודות. מעדיפה לנסוע עד בית הקפה הסמוך.

קריירה. טוב זה נקרא גם לימודים ועבודה. תלמידה טובה לא הייתי וכבר פרטתי מה קרה. זה לא הפריע לי להתעשת ולחזור לספסל הלימודים אחרי הצבא. הצבא אולי השפיע עלי לחזור לשם. הייתי מרכזנית, פגשתי את מי שהייתי אמורה להיות ללא לימודים. החלטתי על ביולוגיה אך לא התקבלתי. התקבלתי לעומת זאת לתולדות האומנות.  כאן גם התחלתי לרקוד ולרוץ לים וגם לשחק מטקות. מצטערת שהכל מתערבב לי. שנה לאחר מכן התקבלתי לביולוגיה. וכך הגעתי עם זה עד מכון וייצמן ובית הספר לרפואה של ה- navy . היום אני לא עוסקת בזה.  אני נותנת שיעורים פרטיים במתימטיקה ואנגלית. וגם זה בקושי.

ת'אמת, אני באמת בזבוז

תלוי איך מסתכלים על זה... הגישה כאן לא נכונה. דבר התחלף בדבר ... צריך לכתוב את הפוסט הזה אחרת  בכלל צריך לכתוב אותו מחדש....

המוזיקה התחלפה בציור, הציור התחלף בריקוד וגם שפת הים וגם טיולי ציפורים שפת הים התחלף בבריכה וטיולי הציפורים התחלפו בטיולי חול וצילום הריקוד התחלף בשירה. כרגע אני שרה, מטיילת קצת ועדיין מצלמת

קריירה: הגן התחלף בבצפר, הבצפר באוניברסיטה, האוניברסיטה במעבדה והמעבדה בהוראה פרטית.

אני לא יכולה לומר שהפסקתי לעשות דברים כי אני לא הולכת לגן.....

(15.2.08)