הכל חדש ונוצץ

האם היית מגדירה את עצמך כחברה טובה? מדוע?
לא

האם את אוהבת יותר לקבל מחברים או לתת לחברים?
אני לא אוהבת לקבל מחברים וגם לא לתת לחברים

האם יש לך חברה הכי טובה? מה שמה?
אין לי חברה הכי טובה

איך היית מגדירה חברה טובה?
מישהי שתהיה תמיד בשבילי, אוזן קשבת, בילויים משותפים, מישהי שאני גם תמיד בשבילה

האם פעם נפגעת מחברה? האם תרצי לשתף אותנו?
במשך שנות חיי הארוכים ברור שנפגעתי לא פעם. לשתף? לא בא לי כאן. זה יהיה ארוך מידי

מה לדעתך יכול לבנות ולפרק חברות?
דברים משותפים יכולים לבנות חברות. שינויים יכולים לפרק, שינוי במצב האישי , בסטטוס, שקרים, קנאה, חוסר אמון

האם את מגלה סודות שמספרים לך?
בדכ לא. רק אם בעל הסוד מרגיז אותי במיוחד

האם פעם חברה גילתה משהו שסיפרת לה?
לא יודעת וזה לא חשוב לי. אני לא אדון על הדברים שאני מספרת. ברגע שסיפרתי זה לא שלי יותר.

מה לדעתך הסימן לסיומה של חברות?
תחושה מוזרת

השאלון הזה מביא אותי לספר על חברתי שולה

שולה היתה החברה הכיטובה שלי בבצפר. היא הגיעה אלינו רק בכיתה י' אחרי שנשארה כיתה ועברה משבר קשה. איך נראתה החברות שלנו אז? למדנו יחד לבגרות, סיפרתי לה על החבר שלי , היא סיפרה לי על החבר שלה, היינו באות זו לזו הביתה. לא זוכרת שיצאנו יחד לבלות. בילויים היו לי עם אנשים אחרים כך שכאשר נפרדתי מהחבר ומצאתי לי קבוצה לבילוי משותף, מסיבות וכו' התרחקנו. עד כדי כך התרחקנו שכאשר ראיתי אותה פעם והיא כבר היתה בהריון לא אמרנו שלום זו לזו וזה גם לא הזיז לי.

אחרי שנים רבות נפגשנו שוב. הלכתי עם הילדים לחג של החגים, התיישבתי לי באיזו מסעדה וגם היא היתה שם. היא ישבה לבד ואז אמרתי לעצמי הנה עוד אחת שיושבת לפעמים לבד במסעדה. לא רק אני. היא היתה דומה לשלומציון, לא הייתי בטוחה אם זו שלומציון או מישהי אחרת והשתדלתי להסתתר כדי שהיא לא תבלבל לי במוח אם היא אכן שלומציון. הסתכלתי בה שוב ואז נפל לי האסימון: שולה!!!! כמה שנים שלא ראיתי אותה. מה איתה באמת, דווקא לא מזמן חשבתי עליה.

גם היא זיהתה אותי ואז היא הצטרפה אלי והילדים. התחלנו לשוחח כאילו מעולם לא נפרדנו.

היא סיפרה בין השאר שהיא מורה במרכז לשיעורים פרטיים והיא נותנת שיעורים במקצועות הומאניים. סוסון עשה אז בגרויות ומאוד התקשה במקצועות הומאניים וכך היא התחילה ללמד את סוסון, נתנה לי הנחה גדולה, אחלה. אותה תקופה גם התחלנו ללכת יחד לבתי קפה. ואז שוב התחילו הסיפורים. היא התחילה לספר על הבעל שהתגרשה ממנו, על הילדים, על גבר שנכנס לחייה וחולל שם סערה שגרמה לגירושיה, על הגירושים הבלתי מתפשרים שלא הביאו אותה לשומקום על מגוריה עם אמה בעקבות גירושיה ועל נחישותה ונסיונותיה למצא בנזוג חדש. אני לעומת זאת סיפרתי לה על הסכסוך המשפחתי, על איזה גבר שהטריד את מנוחתי באותה תקופה, ובסתר ליבי בזתי לה על נסיונותיה הבלתי נלאים ובלתי מתפשרים למצוא בנזוג.

היתה לי הרבה תועלת ממנה. היא צירפה אותי למרכז לשיעורים פרטיים, היא הפנתה אותי לאיזה פסיכולוג, חשמלאי, עורך דין, עוזרת, היא הביאה אותי לחבורת הזמר במסגרת חיפושיה אחרי בנזוג. היא לא מצאה שם שום דבר מעניין ופרשה אחרי זמן קצר. אני המשכתי עד היום. אם אני מתחשבנת כאן מסתבר שאני לא הבאתי לה הרבה תועלת כשם שהיא הביאה לי ואולי זה יסביר לי הרבה דברים. אני רק הייתי מסיעה אותה הביתה אחרי הקפה, ולפעמים גם לפני הקפה, בהתחלה היא היתה מוכרת ספרים ואני עזרתי לה לסחוב עם האוטו ובתמורה היא נתנה לי שיעורים חינם, או בהנחה, הייתי לצידה כשאביה נפטר...

לאט לאט הרגשתי שהיא מנצלת אותי עם ההסעות. או לפחות מנסה. היא ביקשה ממני לבוא לקחת אותה מהבית לבית קפה כי לא התחשק לה לשלם מונית עד שאמרתי לה שהמכונית שלי לא נוסעת על מים, היא התחמקה מלתת לסוסון שיעורים פרטיים נוספים אפילו בעד תשלום מלא, החלטתי לנתק.

לפני שהחלטתי לנתק היא סיפרה לי על עבודה חדשה שהיא קיבלה. היא גם סיפרה לי על איזה גבר שהיא סומכת, אותו ומשפחתו. הוא היה גרוש + ילדה מאומצת בעלת צרכים מיוחדים. היא אמרה שהוא מגעיל ודוחה בצורה קיצונית. אמרתי לה שהיא עוד בסוף תתאהב בו וכך היה. בוקר אחד כבר אחרי הניתוק היא סיפרה לי על הזוגיות החדשה שלה, על זה שהיא מתכוננת לעבור לגור איתו ואולי על חתונה צפויה. העוזרת שלי שבאה ממנה סיפרה לי שהיא התחתנה. היא לא התחתנה. הבת שלה אמרה לי שזה שקר או סתם אי הבנה. היא התקשרה שוב כאשר מישהו מבני משפחתה נהרג באיזו פעולה והכרתי אותו. ואז שאלתי אותה על החתונה. היא אמרה שהיא לא התחתנה אך אמה מפיצה בכל מקום שהיא כן

מאז לא ראיתי לא שמעתי. וגם העוזרת הלכה הביתה.